אם נהיה לראש ולא לזנב – זו החלטה שלנו

בבסיס כל החלטה עומד אדם. עומדת פרשת דרכים, צומת או התלבטות המצריכה הכרעה.

כמו כל דבר בצה"ל ובחיים בכלל, העולם מתחלק לשלושה סוגים של אנשים: המחליטים, אלה שנותנים לאחר להחליט עבורם והמזפזפים, שמחליטים כשאין ברירה ורוב הזמן שוחים עם הזרם.

האנשים שמחליטים להחליט מבינים שאת האחריות לתוצאות הם ייצטרכו לקבל בכל מקרה ומעדיפים כנראה להיות אלה שמקבלים החלטה ומחליטים גם באיזה טיימינג לקבלה.

אולי מתוך איזה שכרון גדלות רגעי או אובססטיה לשליטה, יש שלוקחים את זה לאקסטרים. אלה, מחליטים להחליט, כל הזמן להחליט ובכל נושא. הם בעיקר עסוקים בלזהות את הצמתים והפניות ולהחליט מבעוד מועד איזו פניה לקחת ומתי. אצל אלה, הג'י פי אס כל הזמן פתוח והם מסתכלים על הדרך כדי לזהות פניות ותמרורים ומידי פעם בודקים את הג'י פי אס ומוודאים שהם בכיוון. יש יעדים, יש מטרות ויש החלטות שצריך לקחת כדי להגיע.

יש את אלה שנותנים לאחרים להחליט עבורם ובעצם מחליטים לא להחליט. שמישהו אחר יחליט. אולי מתוך חוסר ידיעה או חוסר יכולת להתלבט בין חלופות או מתוך הרצון לא להתבלט. אלה שמרבים לא להחליט לרוב מרגישים שהחיים חולפים על פניהם ושהם אינם לוקחים בהם חלק פעיל. כאילו דא, מי שלא מתלבט ולא מחליט, לא משחק את המשחק  ומי שלא משחק את המשחק, קל וחומר, לא ממציא משחקים. במקרה הטוב הוא יושב ביציע ומסתכל על משחק של משהו אחר.

להחליט לא להחליט פירושו להיות פסיבי. אין כל פסול בלהחליט לא להחליט לפעמים ובלבד שזה יהיה לפעמים. לא תמיד ולא כדרך קבע והכי חשוב לזהות את הצומת ולהחליט שלא מחליטים, מתוך אסטרטגייה ולא מתוך ותרנות גרידא.

הסוג השלישי של האנשים הם המזפזפים, אלה ששוחים עם הזרם ומקבלים החלטות רק כשאין ברירה וכשהחרב מונחת על צווארם. פעמים אחרות הם מקבלים החלטה כי צריך ולא תמיד נותנים את הדעת על עצם קבלת ההחלטה, על החלטה עצמה ועל תוצאותיה.

מבחינתי להיות לראש, זה לזהות צומת דרכים כזו, לזהות הזדמנות בה צריכה להתקבל החלטה ופשוט לקחת אותה. אני חושבת שזכות קדימה צריך לחכות ולקבל אבל החלטה צריך לקחת ולא רק בסמנטיקה.

גם להחליט שמחליטים אחר כך, לפעמים זה בסדר ובלבד – להחליט ולתחום בזמן את ההגדרה "אחר כך".

אז אמרנו לא להימנע מהחלטות גם אם הן קשות, לנסות ליזום, להיות אקטיביים.  ולמי שזה לא בא בקלות, לפחות שלא יעלה עצמו על מזבח הקורבנות. שלא נאמר "החיים הובילו אותנו" , בואו אנחנו נוביל. הכי חשוב,  בואו ננסה להמנע מתרצת נפוצה בנוסח: אם היה לי יותר זמן, יותר כסף, יותר אומץ. בואו נקח את מה שיש.

לקחת את מה שיש במובן של לזהות את הייחודיות שלנו. להבין שאין מישהו אחר, דומה ככל שיהיה, אפילו אח תאום שהוא זהה לנו במאה אחוז ולכן יש רק אחד יחיד ומיוחד כזה והילד הזה הוא אני.

הסיפור שנותן לי השראה בכתיבת הפוסט הוא הסיפור על אותו מוכר נעליים מהתחנה המרכזית הישנה שכל מה שידע לעשות הוא למכור נעליים. לא היתה לו בגרות ואפילו 12 שנות לימוד לא היו לו. מגיל צעיר הוא סייע בפרנסת משפחתו וסייע במכירת נעליים בחנות המשפחתית. כשניסה לחשוב במה עוד יוכל לעסוק ובמה הוא אלוף הוא הגיע למסקנה שחוץ מלמכור נעליים הוא לא יודע לעשות דבר. בעזרת הכוונה מתאימה הוא הכין טבלה מפורטת של זמני פעילות החנות. מתי קונים יותר נעליים (בוקר, צהריים או ערב), באיזה תקופות וימים בשנה, האם גברים קונים יותר נעליים מנשים ועוד ועוד וכך במשך תקופה של מספר חודשים ערך תצפיות בעודו בחנות, מילא את הטבלה בדבקות ופילח את שוק קוני הנעליים. לימים השלים את הטבלה ונעזר באנשים מתאימים כדי לכתוב ספר בו פרט את כל רזי מכירת הנעליים וניתוחים מהתצפיות שערך. הספר הפך לרב מכר עולמי בקרב חנויות הנעליים והאיש נסע בעולם ונתן הרצאות על מכירת נעליים גם לרשתות הגדולות והמוכרות ביותר.

לא התחקתי אחרי האיש וגם לא בדקתי האם לסיפור יש אחיזה במציאות. התמקדתי בכוח ובאומץ לרצות בשינוי ובנחישות האדירה שהיתה לו למצוא את ייחודו. זה להיות לראש. להשתמש בראש – למצוא את הדבר הזה בו אנחנו הכי טובים ולמנף אותו. להיות אלופים.

קולין מקקארתי כתב: "אם נעיז לנסות ולהתנסות, נבחן ונחפש, נגלה ונחלום, נתפתח ונמשיך ללכת בכל יום עם ההבנה כי אנו יכולים לקחת רק במידה בה אנו יכולים לתת וכי אנו יכולים לקבל מן החיים רק במידה בה אנו מאפשרים לעצמנו… רק אז נוכל להיות מאושרים באמת".

אולי במידה מסויימת אני נוטה להאדיר את הקלישאה שמי שלא מחפש, לא מוצא ומי שמחפש, קרוב לוודאי שימצא את מבוקשו ממש מתחת לאף. ולמי שיש אף גדול, יש הרבה מתחת. סוף סוף מצאתי את היתרון באף הגדול שלי. אז נכון זו קלישאה, אבל הי, קלישאה לא היתה קלישאה, לא היתה קלישאה, לא היתה קלישאה אם לא היה בה קמצוץ ולו הקטן ביותר של אמת.

אז הלוואי ובשנה הבאה עלינו לטובה נחפש וגם נמצא. ניזום. נמנף את היכולות שלנו ונהיה טובים יותר, עבור עצמנו ועבור אחרים ואולי אולי אולי, אפילו נעשה משהו קטן מבלי לצפות לתמורה.

שנה של אליפות, חברים!