שבריר שניה לפני שמסתיימת עוד שנה, אמנם שנה אזרחית ובכל זאת שנה. זו עוד נקודה מעולה עבורי, עוד ציון דרך בו אני נשענת אחורה, פותחת כפתור, לוקחת נשימה עמוקה עמוקה ותוך כדי הוצאת האוויר בצורה איטית ומבוקרת, מגלגלת לעצמי בראש את רשימת ה"מה היה לנו פה" הפרטית שלי.
עד לפני כמה שנים, יום ההולדת שלי הווה נקודה לציון ולחשבון נפש, אך בשנים האחרונות, משפיניתי אחר כבוד, את מרכז הכובד של מאורעות ימי ההולדת לחגיגות לזאטוטים בגן, בבי"ס, לחברים, למשפחה, מסיבת בנות, מסיבת פיג'מות, יומולדת בצהרון ושות' וסליחה אם שכחתי משהו, הבנתי שמשהו ברגישות לגבי עצמי התקהה. היו שנים שניסיתי בכוח לחגוג, לזכר הימים ההם שעוד עשיתי טבלאות ייאוש וחיכיתי בקוצר רוח ליום ההולדת שיגיע. עד שהפנמתי, שעבורי, אין חשיבות ממשית ליום ההולדת מעבר להתבגרות בשנה נוספת. דיר באלק כמובן למי שקרוב אלי ושוכח לאחל מזל טוב, להתקשר או סתם לכתוב ברכה מרגשת, כזו שתשמר לדורות בקופסת המזכרות שלי. אה כן, גם מתנות מתקבלות בברכה. בכל זאת יש לי שורשים בפולניה. אז מאז שאורה המסנוור של חגיגת יום ההולדת הפרטית שלי התעמעם מעט, אני מנצלת את הדקות האחרונות בתום שנה אזרחית ואת הדקות הראשונות בתחילת שנה יהודית כדת משה וישראל, בראש השנה, כדי לבדוק ביני וביני את דו"ח הרווח והפסד הבלתי פורמלי והלא פיננסי בעליל שלי.
חשוב לי לבחון עבור עצמי האם אני טיפוס שמתייחס אל החיים כמו אל טיול מאורגן או האם אני זו המארגנת ומובילה את החיים שלי למחוזות נחשקים. מובילה או מובלת? פאסיבית או אקטיבית? מדברת או עושה (וגם מדברת! זה מאסט).
הטיול הנוכחי שלי בשנה האחרונה, כלל הולדת של אמא לשלושה, על כל הג'ינגול המשתמע מכך והולדת הבלוג שלי שזכה לשם דומה ומהווה עבורי קרקע פורייה ליצור ולהווצר, לתרום ולהתרם, לכתוב ובעיקר לעשות. תחזוק זוגיות ארוכת שנים לבן זוג מופלא, מפרגן ומכיל ושותף למסע, שזה בפניי עצמו עסק לא פשוט.
פיתחתי את העסק הפרטי שלי, האימון שלי, שחשף והפגיש אותי ועדיין עם אנשים מיוחדים במינם במסעם הפרטי למצוא את האיזון שלהם, להתחבר לייחודיות שלהם, לעשות וגם להצליח. שנה משמעותית עבורי, ללא ספק!
את הפייסבוק אני מכירה כבר כמה שנים אך בשנה הזו התוודעתי לסגולותיו הנט וורקינגיות וכמוהו התוודעתי לרשתות החברתיות ככלל ולפורומים שונים לייזמות ושיתוף בפרט. למדתי שלייק זו לא מילה גסה ובעיקר התחלתי להפנים שעל אף שלא ניסיתי, כנראה גם לו הייתי מנסה, לא היו מקבלים אותי ל"אח הגדול". או כמו שהגדיר את זה דניאל, מכר ותיק מימי תו"ת העליזים: אם הייתי צובעת לבלונד, עושה קצת- הרבה סיליקון ולובשת חצאית מיני קצרצרה, אולי הייתי יותר אטרקטיבית להפקה של האח.
בשנה החולפת זכיתי להפגש עם מורה בבי"ס יסודי בצד של ההורה. עד אז המפגשים שלי עם מורות בחדר מורים היו בתיכון כשכאב לי הגרון ונכנסתי להכין לי תה עם דבש כדי להפסיד כמה דקות מהשיעור.
כמובן שאני לא מנותקת מהמציאות וההתרחשויות בארץ ובעולם לא פסחו גם עליי. התרגשתי כששחררו את כורי הפחם. שמחתי ש"ארץ נהדרת" חוזרת ובעיקר שקעתי במצב רוח מהורהר כששלושה ימים בערו כל כך הרבה דונמים ונהרגו כל כך הרבה אנשים וחיות בשריפה בכרמל.
אני מאוד אוהבת לעצור ולחשוב. זו התרפיה שלי. לחשוב תוך כדי תנועה, את זה אני משתדלת לעשות באופן שוטף אבל לעצור ולחשוב או רק לחשוב זה הקתרזיס האמיתי שלי. תמיד נשארת עם חומר למחשבה לכמה ימים נוספים ועם רעיונות חדשים לשיתופי פעולה מעניינים או לכל הפחות עם פוסט חדש.
מציעה גם לכם, באופן אקטיבי ומודע לבדוק איך היתה השנה שלכם. למצוא זמן לצאת ממרוץ העכברים המטורף ולעשות אתנחתא קומית כדי לבדוק איפה אתם נמצאים והאם אתם אוהבים להיות שם.
הנה תרגיל קטן לאתנחתא פיצפונת, עם כוס קפה או בלעדיו (בלי סיגריות!), לכתוב מה אתם מאחלים לעצמכם לשנה החדשה. מכתב אמיתי, כנה ומפורט בו תבחרו 2-3 תחומים בחיים בהם הייתם רוצים להיטיב את מצבכם ואל תשכחו לכתוב רעיונות מעשיים גם לאיך אתם מתכוונים לעשות את זה. בפועל.
בדקות האחרונות לפני שתסתיים שנת 2011, שבאה עלינו לטובה, תוכלו לקרוא את המכתב הזה שאתם כותבים לעצמכם היום ולבדוק מה השתנה הלילה ההוא מכל הלילות.
שנה אזרחית מאושרת ופורייה. שתהא לכולנו שנה משמעותית! שנה של עשייה! אמן.
מי ייתן ותגשימי את כל מחשבותייך…
הברכה המקובלת עלינו בהתרגש שנה יהודית חדשה מתאימה מאוד גם במעבר לשנה הגריגוריאנית החדשה – 'תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה' – שתבוא עלינו לטובה וברכה על כל סעיפיה – בריאות, פרנסה טובה, אהבה זוגיות וצאצאים, משפחה וכל כיוצא בזה שלא מניתי במפורש.
תודה, תודה יהודית וגדעון וכל המברכים במייל ובפייסבוק ובכלל, כל בית ישראל, שנה בריאה ומאושרת לכולנו!