הרבה אחרי החגים ותאוריית ה”וגם”

בתקופה האחרונה פתאום זה הכה בי, אני יכולה להיות גם וגם, לא חייבת להיות או או. יכולה להיות גם אמאל'ה שלושה במשרה מלאה פלוס וגם לעבוד. גם לאמן וגם לכתוב. גם להיות קצת מרוחקת וגם לשפוך את הקרביים.

זה פותח מקום לחיות נכון יותר את הכאן ועכשיו ובעיקר להתחבר לעצמי בצורה הכי נקייה ואוטנטית ולתת ביטוי לקטבים שונים אצלי שמחפשים במה. היכולת לזהות את האפשרות שיש לי ולפתוח פתח שיוכל לסייע לי להכיל את תאוריית ה"וגם", פותחים סקאלה מאוד רחבה של צבעים ואפשרויות. לא עוד קריירה או משפחה. לא עוד עובדת או אמנית/ כותבת/ יוצרת. אני רוצה את  הכל- וזה אפשרי! רוצה לאכול את כל העוגה מבלי להשאיר פירור ורצוי גם להשאר רזה.

פתאום אני מבינה שעל זה דיברו אלה לפניי שרצו לטרוף את העולם. לעשות ולעשות, לא לנוח לרגע (כיאה לפולניה, או לפולניה באופי שערה כמעט מחמש בבוקר… :))

אפשר לראות את זה כהכרזה רשמית בשינוי תפיסתי או כעוד ניסיון במסע אינסופי למצוא את השילוב האולטימטיבי עבורי בין קריירה ומשפחה. חוץ ופנים. הווה, עתיד. פתרון שיאזן מחד את הרצון והדחף הבלתי נשלטים- לעשות, לנוע, ליצור, להשיג ואת ההוויה והכמיהה מאידך, להיות אמא, כמו שאמא צריכה להיות ובתוך כל המשוואה הזו, לא לשכוח פשוט להיות.

להתעלם מכל "הנשמות הטובות" שידעו תמיד איך להגיד את הדבר שהכי פחות מתחשק לשמוע ופשוט לעשות את מה שמרגיש לי נכון. לכתוב, לחוות, להיות ואם אפשר גם להתפרנס מזה – הרווחתי בגדול. אני עוד לא יודעת לענות על זה אבל מבטיחה בהמשך לספק תשובות גם לסקרנים שבינינו וגם לאלה שרוצים לדעת אם כל זה פשוט אפשרי.

אני מכריזה בזאת על הקמת תאורייה חדשה עבורי, תאוריית ה"וגם" ומקבלת על עצמי פשוט להיות! פשוט לחוות והכל כמובן בפשטות. אני לא לגמרי זוכרת מהו הערך המוביל אותו בחרתי לעצמי בלימודי האימון שלי בתו"ת לפני כמעט שנתיים, אבל דבר אחד אני יודעת לבטח – עכשיו אני בוחרת לי בערך פשטות. שמשלב את היכולת לעשות הכל פשוט (ברוח שטות) או – פשוט לעשות!

יצא לי פוסט!