פעילות לחופש: יום ביקור בהודו עם הילדים

הודו נמצאת ממש כאן, במרחק נגיעה! מוכנים? במסגרת החופש הגדול ושלל ההמצאות, הפעילויות, הגירויים והרעיונות, הפעם רעיון ממוקד, חינוכי וטעים במיוחד – "יום הודו". יום בו מתמזגים כל חמשת החושים שלנו לכדי חוויה אחרת, חוצה גבולות. ספונטנים? אוהבים קארי או לכל הפחות מוכנים לדגום ולנסות טעמים חדשים? עכשיו תלחצו פליי ואתם שם, בתוכנית האומנותית: סרט ומסעדה, תשארו איתי.

הודו בשבילי היא עולם ומלואו. היא תקופה. היא חופש. היא שחרור טוטאלי. היא פשטות אמיתית ומזוככת, בלי ניואנסים וקריצות מערביות. ככה, כמו שהיא, אמיתית, יפה, אותנטית. היא הגנגס המלא עד אפס מקום באנשים ופרות בשעות הזריחה. היא דו קיום אמיתי של אנשים ובעלי חיים החולקים מהמעט שיש במרחבי הטבע הפראי. היא ארץ של מעמדות וקאסטות בין בני אדם אך בה בעת ארץ אגדית בה בעלי חיים מסתובבים חופשיים ברחובות ולא סגורים ברפתות מצחינות או בכלובים עבושים כדי לשעשע את בני האדם המשועממים. הודו היא הטאג' מאהל ומבנים עוצרי נשימה לצד טבע אמתני ועצום.

הודו היא גשרים אינסופיים המחברים בין אנשים ותרבויות ושפות ומקצבים. אני זוכרת שזו הפעם הראשונה בחיי בה טיילתי ללא שעון, נטולת דאגות, מנותקת מהמירוץ הקיומי של החיים. הזמן הוא בגדר המלצה ותו לא. שמות? לא נחוץ. ימים שלמים טיילנו עם אנשים ממקומות שונים בעולם מבלי להזדקק לשם, לתיוג, לכותרת למסגרת. הכי קרוב לעצמנו. קמים בבוקר לשיעור יוגה, ממשיכים לשיעור טאבלות. הודו היא בהחלט המורה לטאבלות שלי שתופף בקצב מסחרר, תוך גילגול עיניים ורעשי רקע אחרים שהוסיף גופו למקצב. היא החופים המרהיבים של גואה. היא נהיגה מהירה על אופנוע כשהשיער מתבדר ברוח, בלי קסדה, בלי מעצורים, בלי דאגות. הודו היא אנשים יפים. חברים לחיים. היא אינסוף.

עכשיו, תפתחו את העיניים, תחדדו אוזניים ותפעילו רמקולים:

"כוכבים על פני האדמה"

"יום הודו" עם הילדים – היום התחיל בסרט "כוכבים על פני האדמה" (Like stars on earth) שראינו בבית, עם פופקורן, בהרכב משפחתי מלא, עם ילדים בגילאי 6-11 שלא הפסיקו להתפעל ולהתרגש לאורך הסרט וגם הרבה אחרי שהוא נגמר. זהו סרט הודי ארוך (165 דקות) על ילד בן 8, בעל עולם דמיונות וצבעים פנימי ומופלא, מפותח ועשיר. כזה שהסביבה לא הצליחה להכיל ולהגיע אליו. להורים, למורים ולחברים בבית הספר היה קשה להתחבר כי "הוא מוזר", אחר, מתקשה בלימודים ובקריאה, פורק תסכולים באלימות וסופג לא מעט עלבונות בשל שונותו. רק כאשר נשלח לפנימייה מיוחדת לילדים "בעיתיים" הוא נתקל במורה שמזהה את הקושי שלו, מצליח לגעת בו ומשנה את חייו.

באופן פשוט, פסטורלי, לא מתיימר, מתאר הסרט את השתלשלות העלילה כשפס קול הודי ייחודי מלווה את השלבים בהתפתחותה. "סרט חינוכי" אמרו עליו "חובה לכל מי שהוא מורה ומחנך בישראל" ואני מוסיפה "חובה לכולם. נקודה".  מבטיחה שזה אחד הטובים שראיתם לאחרונה (אם לא ה…) וכמעט מתחייבת שאף עין לא תישאר יבשה.

ואם בסוף הסרט בא לכם להאריך את החוויה ולהנות מהאווירה הייחודית ומהטעמים שיש להודו להציע, תקפצו למסעדת 24 רופי בתל אביב (צמחוני וטבעוני, מיותר לציין), תחלצו נעליים, שבו ישיבה מזרחית על שטיחים ומחצלות ותנו לטעמים של הודו לקחת אתכם לשם. מודה, אני משוחדת, שבויה עמוק בכישוף ההודי ואתם? תאלי, צ'פאתי וצ'אי ריחני כבר בדרך אליכם.

תהנו וחופש נעים- אצָ'א!