"גבוה, זיפי, אצבעות ידיים ארוכות, שיניים בריאות, כמו שהיא אוהבת"
כולם אמרו למאיה ללכת להשתטח על קברי צדיקים.
שזה מה שיביא לה את האהבה. בדוק.
אבל מאיה לא מאלה שמשתטחות, היא מאלה שטסות לאיטליה כדי להדביק לב שנשבר.
היא ראתה אותו בפירנצה.
ברחבה של המרפסת של רומיאו ויוליה,
ליד הפסל של יוליה,
איפה שכל התיירים מצטלמים עם היד על הציצי שלה. של יוליה.
היא כמובן לא תצטלם בצורה כזאת,
היא עברה במקרה והציצה.
וקצת נפגעה.
קראו לו אלון.
גבוה, זיפי, אצבעות ידיים ארוכות, שיניים בריאות, כמו שהיא אוהבת.
ולא אכפת לה שאמא שלה אומרת תמיד- "מה חשובות לך השיניים אצל גבר, מה, את קונה סוס?".
הם טיילו קצת ביחד בעיר.
היא סיפרה לו על דנטה שכל כך אהב את פירנצה ועל ביאטריצ'ה ושמעולם לא מימשו את אהבתם .
אלון אמר: "פירנצה נורא רומנטית מצד אחד וגם טראגית מצד שני."
ושתק.
הם אהבו באותו לילה במלון שלה.
וגם בבוקר שאחריו.
ובלילה שאחר כך.
ובחצות עמדה מאיה על המרפסת של המלון הפלורנטיני והרגישה לרגע אחד, יוליה.
היא הביטה בו, ישן על המיטה, נושם ברכות, מחייך בשנתו וחשבה: "שילכו כולם עם הקברי צדיקים שלהם. אני אספר לילדים שלי שהכרתי את אבא שלהם אצל הצדיקים רומיאו ויוליה".
למחרת הוא נשק לה ארוכות.
"אני חוזר היום לארץ", הוא אמר.
"אני יודעת", היא השיבה.
"היה כייף", הוא אמר.
"ניפגש אצלך", היא השיבה.
הוא גירד בזיפים שעל לחייו.
"אני לא בטוח שזה יתאים" הוא אמר.
"איך קוראים לה?" היא נשמה עמוק.
"ורד" הוא אמר.
"כמה זמן אתם נשואים?" היא תמיד מתעניינת בפרט הזה.
"ארבע שנים" הוא אמר.
היא שאלה: "ילדים?"
"ליה, בת שנתיים וארבעה חודשים" הוא אמר.
היא רצתה לשאול מה צבע העיניים שלה, לאיזה גן היא הולכת, אילו ספרים ורד קוראת, במה היא עובדת, איך היא אוהבת אותו בלילה, אחר הצהריים כשהילדה אצל סבתא, בבוקר מוקדם לפני שכולם מתעוררים, אבל היא התלבשה וירדה לרחוב הפלורנטיני.
רוכב קטנוע איטלקי כמעט דרס אותה והיא קיללה והתחילה לבכות.
*
באוטובוס לקבר של יונתן בן עוזיאל בעמוקה היא ישבה ליד בחורה בשם נירית.
אמרו לה להתלבש צנוע.
היא היתה צריכה לקחת חצאית ארוכה וגרביונים מאמא שלה.
היא נתנה לה גם מטפחת "שיהיה, בעיניינים האלה הכל צריך להיות טיפ-טופ" אמרה אמה.
נירית היתה מבוגרת ממנה בשלוש שנים והשעון הביולוגי שלה תקתק ברעש, כמו אורלוגין.
"מכירה את השעונים הענקיים האלה של הסבתות שתלויים על הקיר וכל שעה עגולה עושים גלינג- גלונג כזה?" נירית שאלה.
"לדודה שלי יש כזה", מאיה אמרה.
"אז ככה" נירית אמרה.
"מה את מחפשת בגבר?" מאיה שאלה סתם כדי לפתח שיחה.
"את יודעת", נירית אמרה "פעם ידעתי להגיד לך בדיוק מה אני מחפשת. ידעתי להגיד שאני מחפשת גבר מתולתל, שמדבר אנגלית בלי שגיאות, עם ידיים של פסנתרן אבל טמפרמנט של מתופף ושיניים בריאות!"
"גם אני חייבת גבר עם שיניים בריאות!" מאיה אמרה.
נירית נגעה בכף ידה והוסיפה: "היום אני מחפשת גבר עם זרע בר קיימא שיעמיד לי צאצאים ויביא כסף הביתה".
מאיה נשענה לאחור והביטה בנוף המתחלף בחלון האוטובוס.
הגרביונים גירדו לה ועיגולי זיעה התחילו לצוץ בחולצה עם השרוולים הארוכים.
אם ככה הוא יקבל אותי היונתן בן עוזיאל הזה, כל גבר יקבל אותי. היא חשבה ועצמה עיניים.
*
כשהגיעו לצדיק ירדו כל הנשים מהאוטובוס והתחילו להשתטח.
הן הלכו במעגלים סביב הקבר ומלמלו וצעקו והתפללו.
מדיי פעם כמה מהן עשו השתטחות מבהילה ונישקו את הקבר או הרטיבו אותו בדמעות.
מאיה ישבה בחוץ על המדרגות והביטה לשמיים.
הירח היה מלא וזה היה יכול להיות רומנטי אם יונתן בן עוזיאל היה שולח לה מישהו עכשיו.
אחרי שעתיים נירית חיפשה אותה.
איפה היית?" היא שאלה קורנת מאושר.
הפנים שלה היו מבריקות ועיניה זהרו באור, היא נראתה צעירה בכמה שנים ממה שהיתה באוטובוס בבוקר.
"סתם" מאיה אמרה "ישבתי כאן".
"וואו" נירית אמרה "זה פשוט מדהים. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני ממש ממש מרגישה שהצדיק שלח לי את האחד!".
"בעזרת השם" אמרה מאיה וחייכה.
נירית הביטה במאיה והתיישבה לידה.
"את יודעת" היא אמרה "הם אף פעם לא מבינים מה הקטע עם השיניים. פעם אפילו שאלו אותי אם אני מחפשת גבר או סוס."
מאיה חייכה בחושך.
"אבל" נירית המשיכה"זר לא יבין זאת, זר לא יבין זאת".
הן שתקו קצת ואז נירית אמרה שהאוטובוס יוצא וכשכדאי לעלות.
"אני אשאר כאן הלילה" מאיה אמרה.
"אל תשכחי להזמין אותי לחתונה שלך!" נירית אמרה ועלתה לאוטובוס.
אחרי שהאוטובוס נסע, מחזיק בבטנו ארבעים נשים מותשות ומזיעות, נכנסה מאיה פנימה לאולם שבו היה הקבר.
היא נגעה בו קלות.
אחר כך קצת ליטפה אותו.
אחר כך חיבקה אותו.
פניה נגעו באבן הקרה.
היא עצמה עיניים.
ידיה נפרשו מסביב לאבן.
היא ראתה אותו בעיני רוחה.
מחבק אותה בחזרה.
שולח לה את אורו.
שולח לה אותו.
דמעות החלו יורדות ומרטיבות את האבן הקרה.
"לא התכוונתי" היא בכתה.
את כולם היא בכתה, עד שנרדמה.
ושם ישבה על מרפסת עץ קטנה וילדה בת שנתיים וארבעה חודשים משחקת לידה.
והשער נפתח והוא מגיע לקראתה עם שקית של טייק אווי.
הוא אומר שהביא אוכל.
היא מגרשת זבוב מציק מרגלה.
הוא שואל אותה איך עבר עליה היום.
והיא אומרת: בגעגוע".
אז הוא מחייך אליה וחושף שיניים לבנות.
הוא שואל אותה אם היא נכנסת לאכול.
היא אומרת: "תן לי רגע".
עם אור הבוקר מאיה התעוררה והאבן נעמה מדמעותיה.
היא התמתחה ויישרה את החצאית שהתקמטה ואת הגרביונים שרפו על רגליה.
עיגולי זיעה סביב לבית שחיה.
שערה רטוב מדמעות.
פניה זוהרות.
"אם קיבלת אותי ככה", היא לחשה לו לתוך האבן "כל אחד יקבל".
