כוחות, אנרגיות, אינטואיציה ומה שבינהם
קרה לכם פעם שהיתם בסיטואציה מיסטית או במקום בעל שדה אנרגטי כמעט מוחשי? אולי חוויתם תחושת חום מוחשית והרגשתם שממש אפשר לחתוך את האוויר בסכין? "דה ז'ה וו קוסמי" בו הכל כאילו מתנהל תוך מהלכים ידועים מראש. הכל צפוי והרשות להרגיש ולחוות, כמובן, נתונה. תובנות על קיום, אמיתות צרופות וצירופי מקרים הפכו בנאליים ובכל זאת, נפלו בדיוק למשבצת הנכונה. קסם. כל הסקפטיות נעלמת מאליה ואת מקומה תופסת תחושה של קרבה ושייכות. לאט לאט אתם מתחילים להרגיש איך שריון הקשקשים שאתם עוטים על גופכם ביום יום מתקלף שכבה אחרי שכבה… אולי מדובר בחום גבוה ובהזיות אבל לא הפעם.
על הטיול הגדול של אחרי הצבא בגיל 21, כבר סיפרתי בהזדמנויות אחרות ובכל זאת, אחד הארועים המכוננים בו הזכורים לי לטוב עד היום הוא הפעם הראשונה בה הלכתי למגד עתידות. הודי, איש פשוט למראה ובעל אנגלית רצוצה ומבט חודר שאמר בטון הכי בטוח שיכל לגייס שאני חייבת להתחיל ללמוד מוסיקה ולהתמיד בזה ואף טבע אצלי מאז את מטבע הלשון "practice, practice. Then good". הוא כמובן אמר עוד הרבה דברים הזויים, בינהם שאתחתן עד גיל 25 ואני רק ישבתי מרוכזת וגיחכתי להנאתי. על אף הסקפטיות, רצה הגורל ובגיל 25 אכן עמדתי מתחת לחופה. אך בנוגע למוסיקה, למעט קורס תיפוף שלקחתי בהודו, מוסיקה אף פעם לא למדתי באופן רציני.
מביך ככל שיהיה – מעשה שהיה, כך היה
לפני קצת יותר משבוע, אחרי תקופה די ארוכה בה אני חוככת בדעתי האם נכון לנסות לשחזר את החוויה, נעניתי להזמנה והלכתי לבוקר מיסטי על טהרת קלפי הטארוט אצל תמי דביר, המכשפה הטובה מקיבוץ עינת. הפעם השקמתי קום ויצאתי מצויידת במחברת וכלי כתיבה כיאה לעיתונאית בכלל ולילדת כאפות שעושה, רוב הזמן, מה שאומרים לה, בפרט. "למה מכשפה, פייה לא טוב?" ניסיתי את חוש ההומור שלי על תמי שתפסה אותי באופן מעט רציני מדי ורק ענתה בנונשלנטיות מחוייכת "פיות זה שיקויים וקסמים ומשאלות, זו לא אני. אני מכשפה. מכשפה טובה אבל מכשפה. תוכלי לשאול אותי כל שאלה שעולה על דעתך החל משאלות קטנות וספציפיות כמו מה ללבוש לארוע בערב וכלה בשאלות קיומיות, זוגיות, מקצועיות. יש לי תנאי אחד והוא: אל תשאלי שום דבר על ענייני בריאות" היא עוד הספיקה לומר לפני שנעלמה (למטבח – להביא קפה ומאפים מעשה ידיה להתפאר).
ואני? שבכלל לא מאמינה במכשפות, בכשפים, בשיקויים ולא ברוחות או אינסידנטים מיסטיים, שמחפשת פירוש לוגי לכל תופעה, מאוד מודעת לעצמי ולסביבה – "לא רוחניקית בעליל", החלטתי הפעם להשאיר את הציניות מחוץ לדלת ולהתמכר לחוויה. למשך שעתיים, התעלמתי מכל הפרקטיקה המוקפדת. לא היה "צריך" ו"רצוי" או "מאזן" ו"נכון", היו קלפים, ציורים, משמעויות ומכשפה טובה אחת בבית קטן ומזמין בקיבוץ עינת.
תמי, המכשפה הטובה, עוסקת במיסטיקה שמונה שנים. היא בת ארבעים וקצת ואמא טבורית לשלושה ילדים גדולים. למה טבורית? כי עד היום, בכל פעם כשאחד מילדיה נמצא בצרה או זקוק לה ועוד בטרם הוא מספיק להוציא את הנייד ולחייג, היא כבר מרגישה אותו במיחושים האמהיים שלה ומתקשרת אליו. היא בקיאה בסוגים שונים של קלפים שהגיעו ממקומות ומתרבויות שונות בעולם, חלקם עוד מימיי הנזירים של המאה ה-16 ומתאימה את הקלפים לסוג הארוע בו היא משתתפת.
מגיל 18 היא החלה לנסוע בעצמה למכשפות בכל קצוות הארץ כדי ללמוד את רזי המקצוע. "תמיד היתה לי משיכה אדירה לנושא" היא מעידה "מכשפה היא כמו וואיז, היא מכוונת אותנו מאיפה כדאי לנו לנסוע ואיפה צפוי להיות עומס תנועה והופכת את החיים לקלים יותר. מישהו שב"ראיית על" יכול לומר מה אומר קלף כזה או אחר שיצא וכל אחד יכול לקחת את זה ולהשליך על חייו הפרטיים על מנת להסיק מסקנות ולעשות את בחירותיו בחיים. אני לא מגדת עתידות ולא קוראת בקפה. אני אומרת את מה שאני רואה נכון ל"כאן ועכשיו" וכל אחד יכול להחליט האם להמשיך את הנסיעה בכיוון הזה או לנסוע מדרך אחרת לאור המידע החדש שהוא נחשף אליו".
יצאתי עם אמפתיה גדולה למכשפות טובות בכלל ולתמי: אישה נבונה, מצחיקה ומכילה וגם אופה מעולה, בפרט ובנוסף, עם הרבה חומר למחשבה ועם קלף מוביל לתקופה הקרובה לפחות:
קלף האיזון אבל אל תתפסו אותי במילה
ממליצה בחום!
