(שיר מההריון של שחף. פרץ נוסטלגיה)
ויום רודף יום- חולפות שנתיים
שני עולמות שונים הופכים להיות אחד בנתיים
והם זורעים עולם חדש- טהור
עולם קטן, תמים- מוצף באור.
כל כך קטנה וכבר דבר אחד בטוח
זה הריגוש, זאת אהבה- סיפור העץ והתפוח
נראה כי גם אדם וגם חוה
לא ידעו אז להגדיר- זאת אהבה!
רוצה להיות מושלמת בשבילך
יודעת שהזמן כבר ילמד אותנו איך
ולגדול- נגדל ביחד, את תעטפי אותנו תום
ודעי אנחנו כאן ורק הגבול הוא במרום.
כל כך קטנה וכבר אני יודעת
עדיין חרישית, אך אני אותך שומעת
מפלסת את דרכך, גדלה בתוך תוכי
ואם תהיי לרגע חלשה, אתן לך מכוחי.
תהיי רק את, את זאת תכירי עם הזמן
תעצבי לך את דמותך- כמו אומן.
חייכי ילדה שלי, דעי האושר הוא חבר
היום הוא היום בו מתחיל לצמוח זן אחר.
מוכשרת את יקירתי 🙂
ממש מקסים וקולע…
מה זה השפגט הזה? הגמישות באה מאמא או מאבא?
😉 נשיקות לכולכם
תודה בובי, את זריזה… והגמישות זה משנינו. כל אחד עושה 50% מהשפגט ושחף עושה אותו מושלם 🙂 נשיקות
ממש מקסים… אופס, השתמשתי באותו ביטוי כמו עינב.
אבל זה מה שגם אני חושב.
תודה תודה.
מדהים ומרגש, המשיכי לרגש אותנו כל יום מחדש אוהבת אתכן/כם כולכם.
🙂 איזה מותק את… הלב חם.
תודה לך יקירתי 🙂