רבות הפעמים בהן אני עוצרת שנייה לפני שאני זורקת משפט לאחד מילדיי או לוקחת אוויר אחרי נאום-הטפה למי מהם ותוהה ביני וביני "האם זאת האמא שחשבתי שאהיה?" כילדה, היה לי לגמרי ברור אלו דברים ארצה להנחיל לילדיי ומנגד, היו משפטים הוריים כמו "תלבשי סוודר כי קר לי", "אם לא תאכלי לא תקבלי קינוח" ורבים אחרים שפשוט הבטחתי לעצמי שלא אומר לעולם. ממרום הורות (כמעט) בת 10, לא בטוחה שעמדתי בכל הדברים האלה שחשבתי אז או שהגדרתי לעצמי או אם לדייק, בטוחה שלא.
זוכרת איך הייתי מעקמת פרצוף לחברות שלי מיד אחרי שאבא שלי היה יוצא מהחדר, כשהיה אומר בטון הספק רציני, ספק מתבדח שלו "יא חנטרישית…" או יורה איזה משפט של הגששים או מנסה להצחיק עם איזו בדיחת קרש. "אולי בדיוק ככה יזכרו אותי ילדיי בעוד שנים", אני מקשה על עצמי מדי פעם, "כאמא ביקורתית וצינית שיורה בדיחות קרש ונחלצת ממצבים מביכים באמצעות הומור ירוד?"
אח, אמא שלי. כמה רוך וסבלנות היו לה אז, כשהייתי ילדה. לא, היא כמובן לא היתה חפה ממשפטים אמהיים בנוסח: "אני לא אגלה לך את התשובה, תחפשי באנציקלופדיה" או "לא מעניין אותי מה יש לכולם. אַת זה לא כולם". אבל ממרום גילי, אני עדיין מתמוגגת על הליטוף האמהי וההכלה שידעתי ואני עדיין יודעת, שהיא לתמיד, ללא ספק וללא תנאי ובניגוד ל "למה תשעים ולא מאה?" הידוע של אבא, אמא תמיד היתה מסופקת וגאה. בכל מצב. ותמיד טרחה, כמובן, להשוויץ לחברותיה כשאני בסביבה ולהביך אותי עד עפר. "אפרתי שלי ב"האצה", זו תוכנית לילדים מוכשרים במתמטיקה. בשנה אחת היא לומדת חומר של כמה שנים" ועוד מיני הגזמות של אמהות. הכל תוך חיוך גאה, ליטוף ראשי ווידוא שאני ממש לידה, לאפקט הבכה מקסימלי.
תוהה מה יזכרו ילדיי ממני בעוד שלושים או ארבעים שנה. האם גם הם יחשבו שהייתי גם. רכה. לפעמים? האם יחשבו שהייתי נוקשה או נרגנית או אולי שהבכתי אותם כשסיפרתי שבחיהם בפניהם או שהעליתי תמונות לא מחמיאות שלהם לפייסבוק (רחמנא לצלן)?! אולי יחשבו דווקא שהייתי פשרנית מדי, שטותניקית ומעגלת פינות?! תהיות.
חובבת מספרים זוגיים שכמוני, לא משאירה דברים ליד הגורל ומאתרת את סוגי ההורים הקיימים בשוק. ארבעה במספר. בדיוק שכשם שיש: ארבע אונות במוח (האונה המצחית, העורפית, הרקתית והקודקודית), ארבעה חללים עיקריים בלב (על החדרים והעליות שבהם), ארבע אמהות, ארבע רגליים לכל שולחן ודירת הארבעה חדרים, עם ארבעת כיווני האוויר שלי 🙂
לא מפתיע שאותו "טיפוס-עובד" שאנו בעבודה ובחיי היום-יום משליך, באופן כמעט זהה, על הטיפוס ההורי שבנו וכך, באופן כמעט ישיר, איש הצבא יהיה בבית ההורה התקתקן, האחות הרחמניה או הגננת לגיל הרך תהיה האמא הידידותית. האב, "המרצה המפוזר לאומנות קונספטואלית" ימצא עצמו בקרב ילדיו כ"הורה הנלהב" ומנהלת צוות הפיתוח השקדנית והבלתי מתפשרת או עו"ד הקשוח, יגלו כי בבית, באופן כלל לא מפתיע, תופסים את משבצת ה"הורה האנליטי".
4 סוגי הורים:
1. ההורה התקתקן: הורה מוחצן, דינמי ומכוון מטרה. תזזיתי ובעל יכולת הנעה של הסובבים אותו, לעיתים באופן תקיף ובלתי סבלני. פועל באימפולסיביות ובמהירות ומסתכל על התמונה הכוללת מבלי לרדת לפרטים ולרזולוציות. מכוון תוצאות ויעדים והופך חסר סבלנות כשדברים אינם מתבצעים באופן ו/או בקצב שלו.
יתרונות שעלולים להפוך לחסרון: ישיר/פוגעני, סמכותי/לא אמפתי, חינוכי ומציב גבולות/ שתלטן וכקשוח, יעיל/לא נותן מספיק דגש על הדרך ועל ההנאה שבה.
2. ההורה הנלהב: חברותי, פתוח ומכיל. שם דגש על הקשר הבין אישי עם כל אחד מילדיו וסוחף אותם בכריזמה, בשירה ובמשחק. לא עקבי בדבריו ולכן יתקשה בהצבת גבולות. משתעמם וממצה דברים בקלות וקופץ מיד לדבר הבא. סוג של "אבא עושה בושות", כזה המספר בדיחות קרש, עושה פרצופים או מעשי קונדס ומנסה לתפוס את תפקיד הליצן כלפיי ילדיו וכלפיי הסביבה. בתום ה"הצגה" הוא נמלא תחושת גאווה וסיפוק עצמיים ומרגיש שתואר ה"הורה המגניב של השנה" לחלוטין מגיע לו.
יתרונות שעלולים להפוך לחסרון: חברותי ומדבר בגובה העיניים/ לא סמכותי, משחק ומשתובב/ לא שם דגש ולא מתעכב על דברים חשובים ומשמעותיים. חברותי/ פחות מחנך ואינו מציב גבולות.
3. ההורה הידידותי: שקט ורגוע, מאמין בתקשורת עם ילדיו, אמפתי ורגיש. סובלני ובעלי תפישה שוויונית. חברותי, טוב לב ועוזר. הרצון להרגיש נחוץ עלול להביא אותו למקומות של ריצוי בהם יעשה מעל ומעבר כדי למצוא חן ולזכות באהדת ילדיו, פעמים רבות על חשבון הנאתו שלו. אוהב להכיר אנשים חדשים ולהימצא בחברה. חסר גבולות, מסוגל להיות פולשני ומתערב.
יתרונות שעלולים להפוך לחסרון: רגיש/ נוטה לרגשנות יתר, סבלני ונינוח/ עשוי להיות מעט כבד ואיטי, אמפתי/ עלול להיות מרצה ולא מספיק אסרטיבי. חשוב לו להיות אהוב/ הדבר עלול לבוא על חשבון הורות יציבה ואיתנה וככזו המציבה גבולות.
4. ההורה האנליטי/ המחושב: מאפיין אנשים מופנמים, זהירים ומחושבים. כאלה היורדים לפרטים והכל אצלם קורה "לפי הספר". ההורה האנליטי/ המחושב יפעל בשיקול דעת ולאחר שבדק, בחן ואסף נתונים. שואף להיות אובייקטיבי, יסודי, שיטתי ומדוייק.
יתרונות שעלולים להפוך לחסרון: נותן ספייס ומרחב/ עלול להתפש כקר ומרוחק, חינוכי ומדוייק/ עלול להיות עקשן יתר על המידה ולהחמיר בתגובות, משרה ביטחון ושיגרת יום/ מקובע ולא קליל נוכח שינויים או ארועים בלתי מתוכננים. עלול לעיתים להתפש כ"בוס" או כשוטר.
לסיכום: אין אבא מושלם – יש אבא שלם, בדיוק כפי שאין אמא רעה או טובה – יש אמא שטוב לה. אני מאמינה שב"ציון המשוקלל של מעלה" מקבלים הרבה נקודות זכות גם על הרצון הטוב והכוונות הטובות שבדרך ועד שהילדים יהיו גדולים מספיק כדי לומר לנו בדיוק מה הם זוכרים או חושבים עלינו, אפשר לנסות לשאול את עצמנו – "איזה הורים אנחנו?!"
איזה אתם?