נוסטלגיה
החופש הארוך הארוך הזה עומד להסתיים. לרובנו יהיה הדבר מלווה באנחת רווחה גדולה על חודשיים מהנים ומייגעים לפרקים, של חוויות לצד ג'ינגול מסיבי בין בית ועבודה. מעטים ובינהם מורות, גננות ואנשי חינוך אולי יתעצבו מעט אבל זהו, סוף החופש כבר כאן ואל דאגה, החופש הבא נמצא ממש מעבר לפינה.
בדיוק כאן, על קו התפר שבין געגוע להתרגשות של סוף שהוא גם התחלה, לצד קריאות "כיפאק היי" ו"ברוך השם" ומאחר שאחד עשרה הוא העשר החדש, ליקטתי 11 דברים נוסטלגים אליהם התגעגעתי אני, כילדה בשנות ה-80 וה-90, בסוף החופש הגדול שלי ורגע לפני החזרה לימי בית הספר העליזים.
שימו מסטיק עלמה בפה, להיט בראש ומוזיקת שנות ה-80 ברקע ובואו איתי במנהרת הזמן:
1. קלמר הג'ינס האלמותי עליו חתמנו בטיפקס לבן ורקמנו טלאים (מיד אחרי שהקלמר הורוד עם הכפתורים והמגירות הנתקעות כבר היה פאסה).
קלמר ג'ינס מקושקש
2. "קפוא" (במלעיל) שעלה אז שקל בודד אחד והנעים את זמננו דקות רבות בדרך חזרה הביתה מחטיבת "אלון" ברעננה של שנות ה-90. רק אנחנו, חבורת נערים ונערות עליזים ושקית מיץ קטנטנה, ממתיקים סודות משעות הלימוד הרבות ומצטננים בימי הקיץ החמים, כל הדרך הביתה.
הכי קרוב ל"קפוא" הצונן והטוב
3. יומן הנוער המקושט והמעוטר מדבקות שהמכיל סיפורי מעשיות, אנקדוטות ובדיחות והיה מלא בתאריכי ימי הולדת של כל המי ומי באותיות מאוירות ובלבבות מלורדים צבעוניים.
(רעיון ליומן מקורי ומעוצב של שנות האלפיים ניתן לקבל בוואלה שופס).
יומני היקר
4. מחברות 16 דף של "דפרון" עטופות בפוסטרים של להקות וזמרים מהשבועונים "ראש 1" ו"מעריב לנוער" כשהמככבים: דיבור חדיש, א -הא, ג'יסון דונובן וקלי מינו, הפט שופ בויז, מדונה (כשעוד היתה "בתולה"), משפחת וואן אריק לדורותיה עם הכוכב קרי ושלל מקומיים דוגמת: אדם ונוער שוליים שהתחלפו לימים באביב גפן וב"מכשפות". אגב, שמתם לב שתמיד היו מחנות? בנזין או תיסלם, עופרה או ירדנה, נוער שוליים או משינה?
Modern Talking – כי שירים כותבים באהבה
5. בגזרת התיקים: תיק ג'ינס תפור ממכנסי ג'ינס גזורים שהגיע מיד אחרי תיק הבנטון השחור שהיה בלתי נוח לנשיאה בעליל, אך שווה את המראה הרצוי: זרוק/ פסוודו פריקי נוסח "זרקתי על עצמי משהו ויצאתי".
קרן, תודה על התמונה! ד"ש עם קליפ בדרך אליך
6. אלבום חבורת הזבל שהפך מאז לאלבום זיבלונים. מי אמר רטרו?! אני זוכרת במיוחד את "רון מצא מטמון" את "איציק מפליציק" ואת "פנינה אנינה" מקיאה בקשת ומסלקת כל טיפת תאבון.
זיבלונים זה רטרו
7. שקיות הסבון הריחניות איתן שחקנו בהפסקות ואותן הנחנו, לא פעם, על כסא המורה כדי שיתפוצצו מיד כשתתיישב.
שקית סבון – הנאות קטנות
8. ספרי חדו"א וטריגו של בני גורן וכל מילה נוספת מיותרת. נקודה.
בני גורן + טנגנס + קוטנגנס = סינוסיטיס
9. משחקי הילדות הישנים והטובים: קלאס, חבל, גומי, חמש אבנים, חממות, חיי שרה, ארצות (במלעיל), מחניים וגוגואים – "עשר לבור".
"עשר לבור" זה הכי הפסקה גדולה בבית הספר היסודי "היובל" ברעננה
10. הספר לחינוך מיני "על בנים ועל בנות" ומדור הייעוץ ב"מעריב לנוער" עם השאלות הקיומיות נוסח: "האם יש קרי לילה לבנות?"
"אם התנשקתי עם החבר שלי, האם אני יכולה להכנס להריון?"
11. תוכניות הטלוויזיה ואלה רק מקבץ מכל הזמנים: בובי ובימבה, מוש השור, ממני מני, מרקו, נילס, זהו זה, ריץ רץ, תוסס, צוות לעניין, רחוב סומסום, צעירי תל אביב, רואים 6/6, שישאר בינינו (הטלוויזיה הישראלית רוממה ירושלים מיקוד 91903), אישוני הכבאי, שכונת חיים ואביר על גלגלים. אגב, שושלת חצו כבר את פרק 2 מיליון למי שתוהה ומי שיגלה "מה הוא עושה? איך אפשר לקרוא את זה? אה, פרפר נשאר פרפר" (בלי סודות), יזכה בחולצה ותקליט.
מאז כבר פינו החותלות והבנדנה את מקומם לטייצים ולטוניקות, את הברייקדנס והקפוארה מחליפה הזומבה ואת ימי ההולדת במקלט עם משחקי החברה: נר בבקבוק, כסאות מוזיקלים, "נשיקה סתירה" ו"חמש דקות בגן עדן", מחליפות הפקות גרנדיוזיות עם מפעילים דוגמת "שוקו ומוקו", "הליצנית צילי" או שקר כלשהו אחר. מהצמה הדקה והארוכה של הבנים והקוקו עם הסרפן וה"גל" מלפנים, של הבנות, לא נותר זכר ואולי טוב שכך.
ועד שנמצא את חמש הדקות האבודות בגן העדן, יבליח בראשנו עיתונאיש עם "שָ הוא צליל בתוך מילה" או נזכר כמה מעצבן היה לחייג בטלפון חוגה כשהסיפרה לא נמשכה עד הסוף, כל שנותר הוא להנות מהרגע ולהתענג על זכרונות נעימים. מוזמנים לשתף בדברים שאתם זוכרים במיוחד מימי בית הספר שלכם. אותם פרטים קטנים שטומנים בחובם נוסטלגיה מתוקה ורגעים קסומים של אושר.
מאחלת לכולנו המשכים מענגים והתחלות מוצלחות ואם תמצאו את "שביל האבנים הצהובות" אל תשכחו לספר.
ממש מזמן, אי שם בשנות התשעים המוקדמות, אהבתי זמר אליל אחד עם בנדנה גזעית על היד והמצח (אדם) , אין לתאר את אוסף קלפי בברלי הילס, מחקים ריחניים, מינייטורות ומכתביות ריחניות. אהבתי את החטיף "מוגזם" ואת הסרגל-צמיד שלי. . בשעות הערב, כשהיה ממש מאוחר, דודו היה מספר לגולו סיפור. ומה עם ברוך? ! ועכשיייייו ברוווווך! גדולה היית, גדולה הינך וגדולה תשארי. פוסט נוסטלגי עם מלאן טעם של עוד.
יו, גדול ברוך! נזכרתי גם במחזיקי המפתחות שקלענו משרוכים צבעוניים ובאוסף הבולים שסבא אליעזר שלי ז"ל הוריש לי. לא מוצאת אותו כבר שנים 🙁 גדולה את בעצמך!