הורים ומתבגרים
"אוף איתך, את לא מבינה כלום" נשמעה צווחה מהחדר הסמוך ולאחריה טריקת דלת שזעזעה את הבית כולו. "אני חווה לפחות 4-5 אפיזודות כאלה ביום" שיתפה אם למתבגרת שמנסה באמת ובתמים להבין מה עשתה לא נכון במרוצת השנים. אם אחרת מנסה להבין איך הפכה בתה בת ה-13 מחברה הממתיקה עימה סודות לנערה עצבנית וחושפת כי אינה מצליחה להגיע אליה, או לדבר אל ליבה מבלי להיות בעמדת כוננות לאיזו צעקה, רטינה או טריקת דלת. "אני כספומט נייח וחברת הסעות לעת מצוא" סיפר אב למתבגר בן 15 "הוא עסוק מרבית שעות היום בציוצי טוויטר, בסמסים ובצ'אטים בפייסבוק ומעבר לזה הוא לא רואה אף אחד ממטר".
אוהד שמר, 35, מאמן אישי המתמחה בנוער ובמתבגרים טוען שגיל ההתבגרות כיום, בשונה מבעבר, מתחיל כבר בגיל 10-11 ונמשך לעיתים לתוך שנות העשרים. בשונה מאותה תקופה בעבר הלא רחוק, בה גיל ההתבגרות היה קצר בהרבה והסתכם בגילאים שבין 13-18. לדידו ישנם גורמים רבים החוברים יחדיו בתקופת הגיל הזו וגורמים לה להיות לא פשוטה עבור המתבגרים ועבור המשפחה כולה. שינויים הורמונאליים, התבגרות מינית, גיבוש זהות ודימוי עצמי הם חלק מהשינויים ואליהם מתווספים מחסום תקשורתי עם דור ההורים "המבוגר והמיושן", לחץ גדול בלימודים ובבית הספר, שינויים פיסיולוגיים ושינויים מנטאליים המלווים לעיתים בתחושת ריקנות, ניכור וצורך עז בעצמאות, בפרטיות ובבידול. כל אלה נותנים אותתם ועלולים לעיתים להפוך את המתבגר שלנו מילד שקט ונינוח לנער נרגן, אימפולסיבי או בשפת העם "בלתי נסבל".
הילד בועט, מתמרד, מתנגד או סתם מבקש ש"נצא לו מהוריד"? – "זה לא אתם, זה הוא" מבהיר שמר ומבקש שננסה להתייחס לתקופה הזו כתקופת "ניסוי ותהיה" של המתבגר. תקופת צמיחה והתפתחות אישית שלו ושלנו כהורים וכמשפחה. "הילד הופך למתבגר ומגלה עולם חדש, נסו לעמוד בנעליו ולראות דרך עיניו את העולם החדש הנשקף בעדן ולעיתים, נסו להסתכל עליו מהצד ולהרגיש סיפוק וגאווה על כך שהוא מחווה דיעה בנושאים שונים ולא חושש להביע את דעתו ממקום של בטחון עצמי, אומץ ולקיחת אחריות. הוא מגלה את "עולם המבוגרים" לטוב ולרע ולומד עולם חדש על כלליו החדשים וסידרי העולם בו".
איך בכל זאת צולחים את מצבי הרוח? והאם לדעתך על ההורה להיות יותר חבר או יותר דמות מבוגרת "יודעת כל", המתמקדת בחינוך?
"הכל עניין של איזון" הוא יורה ומרחיב כי במהלך השנים עבר החינוך המודרני שינויים רבים. "אם בעבר ההורה היה במרכז והילד היה תוספת שפחות מתחשבים בדעתה, עם השנים עבר החינוך ההורי שינוי שהעביר את הילד למרכז וכפועל יוצא שם את ההורה במקום של תומך. "איזון נכון מגיע מלמידת המיומנות" חושף שמר ומזהיר כי חינוך נוקשה מדי או לחלופין, חינוך רך מדי יכולים אולי להביא לתוצאות טובות בטווח הקצר אך אינם מוכיחים עצמם בטווח הרחוק.
"לקשר יציב, אמיץ וכנה עם ההורה ישנה חשיבות מכרעת עבור המתבגר" פוסק שמר "הוא זקוק לנו בתקופה זו בחייו, אולי יותר מתמיד" ומציע להושיט יד תומכת ומכוונת, כזו המלטפת מצד אחד והמתווה גבולות יציבים וברורים כהכנה לחיים מן הצד השני.
כדי לצלוח את התקופה ממליץ שמר להקפיד על חמשת כללי הברזל הבאים:
- עזרו לו לכוון את הסירה שסייעתם לו לבנות ואל תשתלטו לו על מוט ההיגוי:
עד לא מזמן הוא עוד היה ילד ורצה ללכת אתכם לכל מקום וכעת הוא מתחמק או משתדל לשמור על ריחוק? "זה אופייני" פוסק שמר ונובע מהרצון שלו לקבל עצמאות, להרגיש אדון לעצמו ולבנות את זהותו ללא תלות. "תפקידנו כהורים לגלות אמפתיה ובעיקר ללמוד לשחרר ולהבין שברגע המסויים הזה הילד שלנו לומד לשוט ולנווט את הסירה שסייענו לו לבנות (בעזרת ערכים, נורמות, "חינוך מהבית") ואל לנו להפריע". - מתן דגש על ביקורת בונה ועניינית :
"אנשים רבים והורים בפרט אינם שמים דגש על מתן ביקורת עניינית ובונה ולכן עלולים להתפש בעיניי המתבגר כשיפוטיים וביקורתיים מדי" טוען שמר "חשוב לתת לילד שלנו קרקע בטוחה ונינוחה בה ירגיש שהוא יכול לשתף ולספר לנו דברים כמוסים ושאנחנו שם. לא שופטים אותו". שמר מציע להחליף מילים כמו "לדעתי אתה צריך לעשות כך וכך" במינוחים משתפים יותר כמו "מה דעתך ש" או "הייתי מציע דרך נוספת להסתכלות על הדברים" . - לברור את העיקר מהטפל ולנסות לנקות את ה"איך" ולהקשיב ל"מה":
אם הילד נכנס הביתה ומכריז "אני פורש מהלימודים" הורים רבים עלולים להכנס עם הילד לעימות קולני עם הסברים כמו "זה יכול להרוס לך את העתיד, מי הכניס לך את השטויות האלה" או "רוצה להיות מנקה זבל, אז בבקשה". "תגובה הורית שכזו נתפשת בעיניו כטריקת דלת צורמת ומביאה למצב של מבוי סתום" מסביר שמר ומציע להניח את מסקנותינו בצד ולנסות להבין מדוע הוא חש מתוסכל ומה הגורם בגינו הוא לא רוצה להגיע לבית הספר. - להמנע מהשוואות לאחים או לחברים אחרים וממשפטים יהירים כמו "כשאני הייתי נער הכל היה שונה":
"המתבגר שלכם חי כאן ועכשיו וממש לא מעניין אותו מה היה בתקופתכם. כל תקופה היא אחרת וכל מתבגר הוא שונה ומיוחד וכך עלינו להתיחס אליו, תוך מתן דגש והאדרת יתרונותיו". - והכי חשוב – מצאו את האיזון העדין בין "להיכנס להם לוריד" מצד אחד ובין להיות אדישים מהצד השני:
כל קיצוניות אינה טובה, חשוב להקפיד להיות "עם יד על הדופק" ולהפגין מעורבות מאופקת בחייהם. "סיגריות, סמים ואלכוהול" מסביר שמר "הם תוצר של דימוי עצמי נמוך ורצון עז לקבל הכרה סביבתית" לכן, נסו לשאול בעדינות ולהתעניין בסביבתם" ומסכם "בניה נכונה של מערכת היחסים שלכם איתם תאפשר לכם יותר גישה לחיים שלהם בעולם האמיתי וגם לאלה בעולם הוירטואלי ותאפשר לכם לצלוח את גיל ההתבגרות ביתר קלות".
אם תשאלו אותי, גיל ההתבגרות מתחיל כבר בגיל שנה וחצי…