צעד ראשון
מכתב מיומנה של אמא לילד שהתחיל ללכת זה עתה: "הצעד הזה, לפני שסוליית הנעליים נשחקת במגע עם האספלט החם, בטרם יצעדו הרגליים הקטנטנות מאות מליוני צעדים כחלק משגרת היום- יום, מדהים איך בדבר כה ראשוני יש גם סוף"
רגל קטנטנה ועירומה, אצבעות שמנמנות נצמדות אל סרגל. נעלי צעד ראשון.
שלשום קנינו לך את זוג הנעלים הראשון. ישבת על סבא, חושש אך בוטח. סבא חיבק אותך בגאווה.
כהרגלך, התמסרת לתהליך. מדידות, התאמות, נעילת הנעליים. אתה מסתכל עלינו ושותק, מעניין מה עבר בראשך המתולתל.
הצעד הראשון בנעליך הראשונות נראה כאילו משקולת משתלשלת במורד כף רגלך, צעד ראשון שנראה כבד כמו הליכת ירח או הליכתו של גור פילים.
הצעד הזה, לפני שסוליית הנעליים נשחקת במגע עם האספלט החם, בטרם יצעדו הרגליים הקטנטנות מאות מליוני צעדים כחלק משגרת היום- יום, מדהים איך בדבר כה ראשוני יש גם סוף. מילים לא יוכלו לתאר איך הרגשתי באותו רגע קטן, בחנות נעליים. מילים לא יוכלו לתאר את רגשותיי כלפיך, ילד מדהים ומיוחד שלי.
סבא הושיט לך יד והלכת לצידו. כף יד קטנטנה ושמנמנה אוחזת בכף היד הגדולה והבטוחה ביותר שאני מכירה. בידך השניה בלון. צחקת צחוק נרגש, מתגלגל, כאילו הבנת את הסיטואציה, תמיד היית כזה, אחד שמבין את הסיטואציה. הצטערתי קצת כי מאותו רגע ואילך, לעולם לא תרגיש את ההרגשה הראשונית הזאת, הרגשת כובד צעדיך בנעליים. לדעתי, המשפט "לעולם אל תשפוט אדם בטרם צעדת קילומטר בנעליו" קיבלה משמעות אחרת ברגע הזה, בו צעדת את צעדיך הראשונים בנעליים ובכל אותה עת ניסיתי לדמיין את תחושותיך, ללא הצלחה. אני כבר הספקתי לשכוח את הצעד הראשון שצעדתי בנעליי. הסתכלתי עליך מאושר, צוחק עם סבא ומנסה לצעוד בלי למעוד, ללמוד ללכת בנעליך. נזכרתי בעצמי, קצת יותר גדולה ממך, עומדת בסלון הבית על רגליו של סבא שלך, אבא שלי, יד קטנה אוחזת יד גדולה, ואנחנו רוקדים. כשביססת את ההליכה בנעליים, רצת לאבא, כאילו להראות לו- שיתגאה.
היה משהו בתמונה הזאת, אחוות המין הגברי, שנראה לי מאד טבעי. הסבא והאבא מלמדים את הצאצא לשרוד.
הפלגתי, כהרגלי, במחשבות. חשבתי על הרגליים הקטנטנות הללו וכמה קילומטרים יתעייפו תחת רגליך החקרניות . חשבתי על הטיול השנתי, על המסע לפולין, על שירותך הצבאי והטיול שאחרי. חשבתי אילו נעליים גדולות ודאי יהיו לך. אני מקווה ומאחלת לך, אהוב שלי, שתמיד תשקול את צעדיך בקפידה. שתמיד רגליך יוליכו אותך בדרכים טובות. שתהיה אדם טוב. שלא תדרוס חברים בדרכך לפסגה ושלא תביא איתך מלא חול בנעליים מהגן.
מקווה שלא תרוץ. אין לאן. גם כדי שלא תיפול ותחבל. תפסע לאיטך, תהנה מהנוף ומהחוויות שיפגשו אותך בדרכך. עצור תחת עץ, חלוץ את נעליך ופסע יחף להנאתך על הדשא הרטוב. מאחלת לך שתדע להעריך את מגע הדשא על רגליך החשופות. שתדע גם לשחרר ולהרפות.
תדע תמיד אהוב שלי, שאני כאן, צועדת לצידך ומושיטה לך יד.
תמיד אלווה אותך. בכל צעד שתפסע וגם אם יכשלו רגליך, אהיה כאן ואציע נשיקה.
מקדישה לך את השיר "שיר נבואי קוסמי עליז":
"בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים ייגמרו מאליהם
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך
המשך"
אוהבת אותך עד השמים וחזרה.
אמא.
