מילאנו, איטליה
גדושים שקיות עייפות ותיקים.
עמוסי חוויות, תמונות, רגעים.
מקומות שייצרבו לעד בזכרון,
מילים חדשות שיכנסו לג׳רגון.
במקום המסויים בו קיץ וחורף מתערבבים
שם השמש מאירה גם בערבים.
קרניים חמימות מתערטלות עם ירח,
הדשא של השכן נראה הרבה יותר ירוק, מחוייך ופורח.
הטבע עם עצמו בסינרגיה מושלמת,
חופש, סימביוזיה, דומה וזורמת.
בלי וואי פאי זמין, סורגים על החלון, ילדים.
נטולי חששות, דאגות ופחדים.
בחיבור שבין קודש וחול
כשהלב פתוח, מוחל על הכל.
שם, כשהכל לגיטימי, אפשרי ולגאלי,
יכולה להתחיל מחדש ולהיות מי שבא לי.
כמעט על קו התפר בין אשליה לשגרה,
במקום בו הכל אפשרי ונתון לבחירה,
מחייכת קדימה, זורקת מבט חטוף לאחור-
״כמה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור״…
צ׳או איטליה, חוזרים הביתה!
