פורסם ב"פאוזה" בפברואר 2012
"מוזר איך בין שמש זורחת, לשמש שוקעת בים, לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם", אמר שלמה ארצי בשירו ושחר זכריה מקיבוץ אייל דווקא מרגיש שהתרופה נמצאת בידיו, הרבה יותר קרוב מכפי שרובנו יכולים לדמיין וטמונה בקשר של האדם עם בעלי החיים. "פעמיים כי טוב" – פעם אחת הוא מנהל חוות חיות אליה מגיעות חיות פצועות וכאלה שעברו התעללות ושם הוא משקם אותן ומטפל בהן ופעם שניה, הוא מסייע בעזרתן לשמח וללמד ילדים עם נכויות וצרכים מיוחדים, עושה פרוייקטים משותפים עם משרד החינוך בבתי הספר ומלמד באמצעות בעלי החיים זהירות בדרכים, תזונה נכונה ואת רזי הטבע בכלל. בשעות אחר הצהריים הוא מפעיל ילדים בימי הולדת, נחשתם נכון, באמצעות בעלי החיים. "גם ילדים וגם בעלי חיים הם טבעיים ואותנטים. הם אינם מונעים מרוע במזיד או מאכזריות, אלא מתמימות טבעית. הרווח שלי בעבודה איתם הוא ללא ספק בשלווה הפנימית ובסיפוק הרב שהם מעניקים לי".
בשבע השנים האחרונות מבלה שחר זכריה, 33, את רוב שעות היממה בקרב מאה וחמישים החיות אותן אסף במרוצת השנים. חלקן נמצאו ברכב גנוב, הגיעו מבית שנשרף וחלקם עברו התעללות והזנחה. גם הקופה הזקנה היא ניצולת ניסויי מעבדה שהגיע לחווה בקיבוץ אייל כמפלט אחרון. זכריה דואג לכולם, מאכיל, מלטף ומטפח כאילו היו הם ילדיו. העבודה עם חיות, כפי שהוא מעיד, הוותה המשך טבעי לקשר ולזיקה שהיתה לו לטבע מאז ומתמיד, עוד כילד דתי ובן למשפחה בת שמונה נפשות בבני ברק. "בתור ילד, הייתי קורא המון ספרים על בעלי חיים. תמיד סיקרן אותי הטבע. כששמעתי כילד סיפורים על גן עדן ובכלל, תמיד הופיעו בהם חיות ולא בכדי. הן מסמלות תום. שלווה. אוטופיה".
השילוב הנצחי בין ילדים ובעלי חיים הוכיח עצמו משחר האנושות בכלל והיה ידוע עוד מראשית עולם הפרסום בפרט כמוכר, כעובד וככזה המוכיח את עצמו. זכריה גילה זאת כבר בגיל צעיר "נוכחתי לדעת שילדים קטנים ובעלי חיים מונעים מאותם דברים ויש בינהם הרבה מן המשותף. אין בהם רוע במזיד או אכזריות. הם טבעיים, נאמנים לעצמם וכשלומדים להכיר אותם על בוריים, ניתן לצפות אותם ובעיקר, הם מחזירים הרבה אהבה".
זכריה מספר שאהבה לילדים כפי שחווה בבית היא אהבה ללא תנאים או גבולות. הוא נפעם מיכולת הנתינה בה מגדלים הוריו חמישה ילדים בריאים ובן נוסף שבשל מחסור בחמצן בזמן הלידה, נמצא כמעט במצב של צמח, מזה 28 שנים. כפי שמעיד זכריה, הוריו מטפלים בו בביתם ברוב שעות היממה במסירות אין קץ "זה לא מובן מאליו להחליף חיתולים ולסעוד ילד בן 28 שלא שומע, לא רואה, לא מתקשר ולא נמצא בכלל במצב של הכרה. זאת נתינה נטו מתוך אמונה ומתוך הכרה שמה שקורה היה צריך לקרות". עוד הוא מספר איך אמו הצליחה בעזרת מתקשרת לתקשר עם אחיו המוגבל ואיך מלאה מחברות שלמות בהן כתבה על השיחות שלה עימו. זכריה עצמו קצת פחות מתחבר לעניין ולא מעיז להעלות בדעתו לנסות ולתקשר "אני מראש לא נכנס למקומות שאני לא יודע להתנהל בהם ולא מכיר את קודי ההתנהגות או את החוקים" הוא מצהיר.
הוא למד עד גיל 18 בישיבה דתית: משמונה בבוקר ועד הצהריים, למד לימודי קודש ומהצהריים ועד שמונה בערב – לימודי חול כגון: פיזיקה, כימיה ומתמטיקה. "הדתיים יודעים איך לתפוס את הנוער ככה שלא יישאר לו זמן לשום דבר אחר חוץ מלימודים" הוא אומר בנחרצות. עם תום לימודיו הוא התגייס לצבא שם שירת ביחידה סודית ובמהלך השירות הצבאי הספיק להתחתן עם חברה אותה הכיר בגיל 16.
להתחתן בגיל עשרים
"ככה זה כשמגיעים מבתים דתיים" הוא אומר מחוייך ומוסיף "זו היתה אהבה אמיתית". זכריה מספר כי פגם מולד אצל אשתו דאז, מנע מהם להביא ילדים לעולם. "החיות שימשו לנו כילדים" הוא מוסיף בחיוך מר. אחרי הצבא הוא החל ללמוד כימיה וביוטכנולוגיה והחיות היו עדיין בגדר תחביב. "עם הזמן מצאתי שהחיות מספקות וממלאות אותי ונשאבתי לעבודה עימן וככל שפינת הליטוף הזו גדלה ומתרבות בה החיות האומללות המגיעות אליי מכל הארץ, העיסוק סביבן הופך להיות כמעט מסביב לשעון".
זכריה שמאז כבר הספיק להתגרש, להתחתן בשנית ולהפוך אבא לילד קטן, כיום בן ארבע, מצא עצמו שוב לפני כשנתיים עומד בפני שוקת שבורה כשגם הנישואים השניים שלו החלו לעלות על שרטון. למרות זאת, הוא מצליח להשאר אופטימי ומשנן את המנטרה "מרע יוצא רע אבל כשבאים בטוב, חייב לצאת טוב". באותה נשימה שקולה ומזוקנת, תוך שהוא נושף עיגולי עשן סיגריות מפיו, הוא שוטח את משנתו "כל עוד אנחנו חיים יש לנו בחירה בכל סיטואציה בה אנו נמצאים. אני בוחר להוציא את הטוב ביותר בכל מצב בו אני נמצא ומאמין כי הבחירות נגמרות רק כשהלב חדל לפעום".
כחלק מהבחירות האלה, בחרת לנהל אורח חיים חילוני ומרוחק יותר מהדת?
"אני לא יכול ללכת רחוק מידי, אחרי הכל כל המשפחה שלי דתיה ואבא של סבא שלי הוא רב גדול. אני גאה להיות יהודי. גאה במסורת ובהסטוריה של העם היהודי אבל חושב שהממסד הרבני מרחיק אנשים מהדת על ידי תוספות בנות ימינו שלא מוזכרות או מעוגנות בשום מקום בתורה".
ומה מסמל אלוהים עבורך כיום?
"העולם בו אנו חיים קיים בזכות חוקיות מסויימת. החוקיות שלו. ויחד עם זאת בגלל האמונה שרע מוליד רע וטוב מוליד טוב, אני מאמין שאת גן העדן ואת הגהנום, אנחנו יוצרים כבר בעולם הזה". זכריה מציין שבמסגרת תפקידו הוא עובד עם מגוון רחב של קהלים: חרדים, ערבים, מתנחלים, ילדים אתיופיים מיישובי ספר וגם עם ילדי שמנת מכפר שמריהו. עם כל קהל כזה צריך לדעת להתנהג ולדבר איתו בשפתו "התקשורת הופכת קלה הרבה יותר באמצעות בעלי החיים" הוא מציין.
לכל חיה יש שם
המראה הכפרי, הזרוק והפשוט עלול להטעות אך כשצוללים עם זכריה לשיחה מעמיקה מגלים עד מהרה את הידע הרב והבקיאות שהוא מפגין בכל צורות הרבייה, עונות הזיווג, שמות בעלי החיים והזנים השונים על בוריים ומשתעשע במשחקי מילים תוך שהוא נותן צידוקים הגיוניים לכל דבר. הוא מסביר שגם השמות של בעלי החיים נבחרו להם בקפידה ואינם מקריים. "לכל חיה יש שם ומהות" הוא מסביר "הכלב – כולו לב ואהבתו אינה תלויה בדבר. העז – עז פנים ועז סבר. הגמל – נגמל ממים וממזון במשך ימים רבים והחתול – מחתל רצונות ואהבתו תלויה בדבר הוא אוהב ונאמן לעצמו בלבד". הוא מוסיף וטוען "למילים יש כוח עצום. בעזרתן ניתן להסביר תופעות, לתת שמות ולגשר על פערים. אם נלמד לשלוט היטב בלשוננו, נחיה בעולם שכולו טוב כי המילים יוצרות למעשה מציאות".
זכריה, לא נח לרגע, ובין ליטוף להאכלה מספיק לנקש עשבים, לגרף, לשפצר ולצבוע את הכלובים. מכיוון שפינת הליטוף אינה ממומנת או מסובסדת בשום צורה, את הכל הוא עושה לבד ונעזר בילדים מהקיבוץ ומיישובים באיזור שמגיעים למקום ללטף ולסייע. כמעט את כולם הוא כבר מכיר בשמות והם, באופן לא מפתיע, נקשרים אליו במהירות.
עולם החי המצטייר דרך העיניים שלו הוא עולם נפלא ואוטופי והוא זה המסייע לו להסביר תופעות ומצבים "ברמה הפילוסופית" הוא יורה לפתע "שמת לב שבין נשים ונחשים מבדילה הח'. האישה נמצאת בצד הזוהר של הסקאלה והנחש נמצא בצד האפל, אך כשאישה לוקחת את החטא (בכפל משמעות) היא הופכת לנחש והנחש, כידוע הוא בעל חיים שאינו זוכה לאהבת ילדים ובני זוג. הוא בודד. אין לו חוש טעם והוא תמיד נודד" ורגע לפני שהוא שוב מפסיק את שטף הדיבור וחוזר לבהות במדשאות ובטבע הוא מוסיף "גבר על פי היהדות אלה ראשי תיבות לגמילות חסדים, ביישנות ורחמים. אלה תכונות נכספות על פי היהדות ורק מי שיודע לשלב בינהן ולגבור על יצריו הוא גבר אמיתי" ומעיד שאצל בני אדם בדיוק כמו אצל בעלי חיים הריח הוא גורם משיכה מספר אחד והוא המסייע לנו בבחירת בני זוג ובכלל.
זכריה מספר כי לפני שבע שנים כשלקח על עצמו את הטיפול בחוות החיות שבקיבוץ, עוד עבד בחוות נחשים והעבודה בקיבוץ היתה התנדבותית. עם המזמן משהחלו להגיע לחווה חיות נוספות הוא הבין שהתחזוק והטיפול בחווה שואב אותו פנימה והחליט לשלב פעילויות בבתי ספר ולעשות הפעלות בימי הולדת כדי לממן את הוצאות הטיפול היקרות בחווה ובבעלי החיים. זכריה מספר כי העבודה במערכת החינוך היא אמצעי נוסף להגיע לילדים. דרך פעילות חוויתית המשלבת מגע ושימוש בחושים הוא מלמד את הילדים בטיחות בדרכים ותזונה נכונה. "כשמגיעים לילדים דרך הלב, הדרך למוח קצרה".
בשעות בהן זכריה אינו מטפל בחווה, מפעיל בימי הולדת או מרצה לילדי בית הספר, הוא מתנדב ביישובי ספר ומסייע לאוכלוסיות חלשות להתחבר לטבע ולהכיר את בעלי החיים או מתנדב עם ילדים אוטיסטים, יתומים וילדי חינוך מיוחד אחרים "הנתינה גורמת לי סיפוק עצום" הוא מעיד "לראות ילדים שמצליחים להתגבר על פחדים וחסמים שונים בעזרת מודעות והבנה ובאצמעים מוחשיים, בשילוב עם בעלי חיים זה סיפוק אדיר". בנוסף, מדגיש זכריה כמה חשובה הרגישות לבעלי החיים וכמה העבודה המשולבת עם בעלי חיים וילדים כמוהה כהליכה על חבל דק "צריך לשמור על בטיחות הילדים ובמקביל לדאוג גם לרווחתן של החיות ולדעת להתנהל איתן נכון". הוא סובר כי בני האדם הם למעשה חיות מפותחות. "כל אחד מאיתנו מזוהה עם חיה האופיינית לו ואם יודעים לזהות נכון את בעל החיים השוכן בכל אחד מאיתנו, קל יותר לקלף את השכבות ולהגיע לתוך הנפש פנימה".
איזו חיה אתה?
"אני זאב ערבות" הוא אומר משועשע "זו החיה היחידה שמסוגלת לחיות בצורה אופטימלית כחיה בודדת, כזוג וכחלק מלהקה. והשילוב בין המבט הנבון והמשושעש שלה, הוא סוד קסמה".
הוא מספר שבכל תקופה בחייו הוא מתחבר יותר לבעל חיים אחר "לכל חיה יש את העוצמות שלה אליהן אני מתחבר לפי המקום בו אני נמצא בחיים. בתקופה הזו אני מתחבר לסוסה החומה, לאתון הלבן ולגור החתולים הטיגריסי הנמצאים כאן בחווה. לשלושתם יש סיפור חיים מצמרר והם שרדו כנגד כל הסיכויים. כושר ההשרדות של בעלי החיים היא יכולת שמדהימה אותי בכל פעם מחדש".
איפה נראה אותך בעוד עשור?
"בעוד כמה שנים אמור להסתיים הסכם השכירות של החווה כאן בקיבוץ ואני מקווה שאחת מהעיריות באיזור תיקח אותנו תחת חסותה כדי שאוכל להמשיך לגדל ולטפח את החיות ולעבוד עם ילדים עוד שנים רבות. כל חיה, היא עולם ומלואו וניתן ללמוד ממנה המון" הוא מוסיף ומסכם "מי שאינו אוהב בעלי חיים, כנראה שאינו אוהב גם בני אדם".
