הכתבה פורסמה בפאוזה ב- 14.11.11
בחווה האקולוגית "יבולים" שבכפר מלל חי לו יוני בן דור בתוך אוהל קרוב קרוב לאמא אדמה ולטבע, מבלי לוותר על הפייסבוק ועל הנייד. בראיון עמו מסביר יוני כיצד הטכנולוגיה משתלבת בתפישות האקולוגיות הנחרצות שלו, מה לדעתו יכול להביא לשלום במזרח התיכון, ומדוע לא ישתתף בתוכנית "הישרדות".
מאחורי החיוך המבוייש והפאסון המהול בנונשלנטיות טיפוסית, פינות השאנטי, המדשאות הירוקות וערוגות התבלינים, מסתתרת אידיאולוגיה ממשית, אהבה אותנטית וכנה לטבע כהוויתו וילד נורמטיבי אחד שגדל בכפר סבא אך ברבות השנים בחר לחיות קרוב לטבע והעתיק את חייו לאוהל ולא כמחאה אלא כדרך חיים. גם אני נשבתי בקסמו של מוגלי, נער הג׳ונגל שכל כולו טבע ופשטות טהורה.
יוני בן דור, עלם חמודות מזוקן בן 26, הוא האח הצעיר מבין שלושה אחים. כבר מגיל צעיר, מעידים הסובבים אותו, הוא היה שונה בלבוש, בדרך ובהשקפת העולם שלו ועד היום הוא עושה את מה שמרגיש לו הכי נכון. יוני חי בטבע בחווה האקולוגית "יבולים" שבכפר מלל ונוטל חלק חשוב ומרכזי בתפעול הפעילויות במקום ובהדרכות אקולוגיות ואחרות של חינוך ביתי, מודעות סביבתית ותרומה לקהילה, הנערכים במקום.
יוני מספר שמגיל צעיר היה ילד טבע: "תמיד אהבתי להיות בחוץ. בשלב מסויים בגיל ההתבגרות הייתי סוג של פנקיסט וגם דרך הפאנק התקרבתי מאוד לטבע, לאקולוגיה ולבעלי החיים". הוא מעיד על השתלשלות ארועים טבעית שהביאה אותו למקום הפיסי והמנטלי בו הוא נמצא היום. הוא מדגיש כי לא היה רגע מכונן, כזה שבו הבין שהחיים הבורגניים כהוויתם אינם מתאימים לו ולמעשה, עד היום, צורת החיים שלו אינה שונה בהרבה מזו שלנו. הוא נוסע ברכב, למרחקים קצרים, כדי לשמור על איכות הסביבה, משתמש בטלפון נייד כדי להעביר מסרים ונוסע להוריו בכפר סבא בימי שישי כדי לאכול אוכל טעים של בית.
אנשי אדמה
בגיל 24, לאחר לימודים בתיכון "ויצו צרפת", אי שירות צבאי מטעמים אידיאולוגיים ותקופת חיפוש עצמי קצרה, הוא עבר קורס פרמקלצ'ר בחוות יבולים בפאתי העיר. זהו קורס אקולוגי העוסק בלימוד יצירת מערכות יצרניות בנות קיימא , או במילים אחרות "חקלאות מקיימת", אחריו נשבה בקיסמי החווה והחל מנהל את חייו על פי תורת המקום ועוסק בעצמו בהדרכת קורסים וסדנאות.
בן דור מודה שהקורס שינה את חייו: "לפני הקורס הסתובבתי עם תחושה שאני חג סביב עצמי במעגלים וחוזר כל הזמן לאותו מקום. כמהתי לטבע במובן הכי טבעי וטבוע שלו. לא בהיבט של טיול שנתי אלא בהיבט הקיומי של לחזור אל הטבע". הוא מספר שהחיים בקרבת הטבע הם הם אלה שנוסכים בו את תחושת השייכות אותה חיפש כל חיו והם מבחינתו ה"דבר האמיתי" ולא כקלישאה. זמן קצר לאחר הקורס הוא החל בהדרגה להעביר את מרכז חייו, שהיה עד אז בכפר סבא, לאוהל בחווה והקפיד לאכול מזון אורגני.
בימינו כשהטבע כשלעצמו אינו מספק את כל הצרכים והציד הוא לא משהו נגיש, בכל זאת צריך כסף כדי להתקיים, מה אתה עושה למחייתך?
"עם קשר ובלי קשר לציד, אני כמעט ולא אוכל בשר. קשה לי עם זה. אני משתדל לאכול מזון אורגני. ובאשר לעבודה, אני עובד כמדריך השרדות בארגון 'שומרי הגן' ובנוסף עובד בחווה עצמה, מסייע באירועים ובפעילויות ומטפח את היבולים ואת החיות שגרות איתי בסימביוזה מוחלטת. בשביל הנפש – אני מתופף על תופים שהבאתי ממקומות שונים בעולם ומשתתף בכמה הרכבים מוזיקליים."
באתר האינטרנט של ארגון "שומרי הגן" בו עובד יוני, לצד תיאורים על קורסי ההשרדות וקורסי מנהיגות בטבע, צד את עיני הפסוק התנ"כי: "וייקח ה' אלוהים את אדם ויניחהו בגן עדן לעבודה ולשמירה", כאשר אני שואלת את יוני אם זו תכלית הקיום לטעמו, הוא מסתייג.
"אין תכלית" פוסק יוני נחרצות "התכלית היא החיים עצמם. התכלית היא להיות נאמן לעצמך ולמה שאתה עושה. רק כשבני האדם יצאו מהסרט שבו הם חיים, וישכילו להבין את הקשר הטבורי של האדם לטבע, לאמא אדמה, דברים סביבנו יוכלו להתנהל אחרת."
לטענתו, הקשר בין האדם לטבע הוא זה המשפיע על הכלכלה, על מערכות היחסים האקולוגיות, וודאי שעל התחממות כדור הארץ. הוא אף מגדיל לטעון שגם על הסכסוכך היהודי-פלסטיני, הנובע לדבריו ממיעוט משאבים באיזור ומסיבות אקולוגיות אחרות. לא זו בלבד, הוא גם טוען שהקשר או העדר הקשר בין האדם לטבע מוביל גם לבעיות נפשיות שהפכו להיות כל כך נפוצות בימינו.
איזה פתרון אתה מציע לפתירת הקונפליקטים בין האדם לטבע ובין בני האדם עצמם– למשל בסכסוך היהודי- פלסטיני?
"אני לא מוכן לדבר על פוליטיקה פשוט כי זה לא מעניין". הוא צוחק. "חשוב לזכור שכל אחד אחראי לבחירות שלו והחשיבות של כולנו כמארג חברתי היא ביכולתנו להשפיע. ברגע שנשכיל לראות שהניכור הזה מהטבע הוא שורש כל הבעיות שלנו, אנשים יתחילו אט אט לחזור לחיכו ולחפש את השורשים. רק כשניזכר מאיפה באנו, נוכל להתחבר למקום הכי נקי וטהור באישיות שלנו ולהבין לאן אנחנו הולכים וזה כשלעצמו יפתור הרבה בעיות".
התפתחות טכנולוגית מול קירבה לטבע
צריך להיות שם כדי להבין את השלווה, הרוגע והפשטות שעוטפת אותך במקום. הארנבות המנומנמות, התרנגולים הקולניים והצמחיה שנשתלה בקפידה יתרה, תוך דגש על גבהים, מיקום והזיקה האקולוגית בין הצמחים עצמם, בהחלט עלולים לתעתע ולהשכיח את העולם שבחוץ. כך גם האמבטיה המאולתרת שמוצבת מאחורי וילון נילון מאולתר כאילו הוצאה בשוגג מאיזה צימר חדיש. השילוב הניצחי הזה בין ריבוי המוצרים החשמליים והמיטה הזוגית שבאוהל לבין האוכל האורגני, הערסלים ופינות הזולה עושים את שלהם וככל שהשיחה בינינו מעמיקה, אני גומעת בשקיקה את ההסברים שלו ומתחילה להרגיש בעצמי את החיבור הבלתי ניתן לערעור בין האדם לטבע, עליו מדבר יוני.
איך הרכב, הטלפון הנייד ושמונה מאות החברים שלך בפייסבוק משתלבים עם אורח החיים הטבעי הזה שאתה מנהל?
"הכל עניין של מינון. גם טכנולוגיה אני צורך במינון המתאים. הפייסבוק למשל, עונה לי על הצורך החברתי ובעיקר מסייע לי לפרסם את ההופעות שלי עם ההרכבים המוזיקליים בהם אני מתופף. מעבר לזה, היוטיוב מהווה ערוץ חשוב ביותר עבורי לצריכת מוסיקה אמיתית ואותנטית ממקומות שונים בעולם: מוזיקה בלקנית, פרסית, רוק, מוסיקה כזו שאי אפשר להשיג בחנויות שמוכרות דיסקים. זו הדרך שלי לצרוך את מנת המוזיקה שלי, שמהווה חלק בלתי נפרד מחיי".
יוני סבור שמעבר לריחוק מהטבע, בעיה נוספת במציאות בה אנו חיים היא הקושי במינון בכל דבר הקשור בסיפוק צרכינו הבסיסיים ובכלל: "הכל גדול, הכל מוגזם. כדי להרגיש משהו צריך איזה טריגר שימריץ וירטיט את כל אמות הסיפים. אנשים כבר לא מתרגשים מדברים פשוטים, לא שובעים מארוחה קלה ולא נהנים מדברים יום-יומיים קטנים". לטענתו, רק כשזה יקרה, נוכל לנוח מעט ממרוץ העכברים המטורף בו אנו חיים ופשוט להיות.
גם על עולם הפרסום והתקשורת מותח יוני ביקורת ואומר שהם מהווים תסמין בתופעה הרחבה של קהות החושים, מהווים חלק מאותו דחף אנושי לעשות ולחוות הכל בגדול, להתפרסם בגדול, לסקר כל אירוע קטן באופן מוגזם ובכך להוציא דברים מהקשרם. ובכל זאת, הוא מסביר בהתנצלות, שבחר להתראיין כדי להעביר מסר. "חשוב לי שלא תכתבי עליי כבן אדם. אני רק בן אדם, אין הרבה מה להגיד עליי. מנגד, חשוב לי שאנשים ידעו על כך שהחווה מסייעת ומעסיקה אנשים עם צרכים מיוחדים ויכירו את ארגון 'שומרי הגן', בו אני עובד, ארגון שעושה ותורם המון לקשר של האדם לסביבה ולקשר של ילדים לטבע". ומוסיף "מרגש אותי באופן אישי שילדים היום כבר יודעים מה זה קומפוסטר".
אפרופו פרסום וטלוויזיה, אם היו מלהקים אותך לעונה הבאה של הישרדות, היית הולך?
"היו מעיפים אותי מיד" הוא צוחק "לא באמת בודקים שם את הכושר ההשרדותי, הכל זה התערבות של ההפקה. בוחנים שם את הדינמיקה הקבוצתית ויוצרים אינטריגות וסכסוכים בין המתמודדים כדי לייצר עניין. זו טעות לחשוב שיש משהו השרדותי בתוכנית הזו. אם הייתי מצטרף לתוכנית זה היה רק כדי להראות להם מה זו באמת זיקה לטבע ואיך באמת שורדים בו, אבל אני חושב שיש לי דברים מעניינים יותר לעשות כאן, בחווה". כשפיתה עם חומוס וסלטים היא פסגת מאכלי הגורמה של בן דור, ניתן להתחבר ולהבין ולו במעט, את אורח החיים הפשוט והכמעט סגפני אותו הוא מנהל.
האם בכל המשנה הפילוסופית שלך אתה מוצא מקום למונח "אלוהים"?
"אלוהים זה הטבע, זה הכל, לא סתם המילה אלוהים היא ברבים, לכל אחד יש את האלוהים שלו. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים כמו בטבע עצמו, ואלוהות הינה הפשטות שבקיום. את אותה ענווה אני מאחל לכל אחד ואחת בעולם המודרני והחומרי בו אנו חיים."
בשעות הפנאי שלו, בין יקיצה מוקדמת לטיפול בחווה, עבודה כמדריך קורסי השרדות והרבה מוסיקה, מתאמן בן דור בנינג'יטסו, אומנות לחימה יפנית, כדי להעמיק את הקשר שלו עם הטבע וללמוד להתמזג איתו ובעיקר, כדי ללמוד להשלים דברים ולדייק בתנועה.
לשאלה איפה תהיה בעוד 10 שנים הוא משיב משועשע שעוד קשה לדעת "אמא שלי עדיין מאמינה שמתישהו זה יעבור לי ואני אחזור הביתה, אני מאמין שזו כבר דרך חיים ולכן, קרוב לוודאי, אשאר קרוב לטבע. מקווה עוד עשור להיות נשוי ואולי כבר עם זוג תאומים, בן ובת, מתוך התחשבות באשתי לעתיד, שלא תצטרך לעבור יותר מלידה אחת. מה שבטוח, שאשאר קרוב למרכז הארץ- בשביל המוזיקה".
מה היית שואל את האדם הקדמון לו היתה ניתנת לך ההזדמנות?
"הייתי מבקש שיגלה לי את רזי הטבע הכמוסים. את הדינמיקה העדינה הזו של הטבע עם עצמו"
עם איזה מסר חשוב לך שנצא מכאן?
"קשה לי עם סיכומים ועם משפטים גרנדיוזיים ומפוצצים כאלה. הייתי רוצה שאנשים לא יתפתו לפופולריות זולה. שיתחברו לאמת שלהם והכי הכי חשוב שיעשו דברים עד הסוף וידייקו בעשייה, בדיוק כשם שהעולם שלנו מכיל באופן מופלא ומדוייק את כל מה שאנחנו צריכים לקיומנו מבחינה חומרית ורוחנית כאחד".
