הורים מתחילים בגיל ארבעים

הכתבה פורסמה במגזין פאוזה, אוגוסט 2011

בעוד קרלה ברוני, בת ה -43 חושפת בטן הריונית ומקסימה, אפשר כבר לקבוע כי הורות מאוחרת היא לא סתם טרנד, אלא מצב חברתי חדש הנובע מאורח החיים המודרני.  שלושה הורים שהביאו לעולם ילדים בגיל ארבעים פלוס מספרים על חוויות ההורות המאוחרת ועל האמת שמאחורי כל הסטיגמות.

אינספור סיבות מביאות את סטטיסטיקת ההורות המאוחרת למקום בו היא נמצאת כיום:  נוסקת מעלה בתאוצה ובעליה מתמדת. ספקטרום המניעים רחב, כגון: הילדים הגדולים שיעזבו יחד את  הבית והוא יישאר מיותם, הכמיהה לבית הומה שמחה וצחוק ילדים או הרצון הקדום, הבסיסי והאותנטי פשוט להיות אמא, אולי רגע לפני שיהיה כבר מאוחר מדי.  ברוכה ככל שתהיה, ההורות  המאוחרת אינה עניין של מה בכך והיא מצריכה תכנון והערכות, בין אם מדובר בטיפולי פוריות קדחתניים ובין בהערכות פיזית, נפשית ולוגיסטית. כך או כך, היא כרוכה בלא מעט דילמות  ולבטים, הרהורים וחששות ומבטיחה, כמובן, גם לא מעט רגעי אושר.

האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק

הסיפור של אילנה (50) רווקה ואמא לתאומות בנות 2.5 שנים, הוא סיפורה של אישה אמיצה אחת והוא טומן בחובו התלבטויות רבות וכרוך היה בלא מעט אמונה, תכנון ותמיכה מהקרובים לה. אילנה מספרת שכל חייה סעדה ודאגה לכל מי שהיה סביבה אך הזניחה את חייה שלה. כך קרה שבגיל 46 בעודה רווקה וללא בן זוג, היא אזרה אומץ לפני שיהיה מאוחר מידי ויצאה למסע ארוך ומטלטל שבסופו היא אוחזת בשתי נסיכות קטנטנות. במהלך המסע, מצויידת בחברתה הטובה, היא פונה לפרופסור המתמחה בהריונות מאוחרים, מפעילה קשרים לזירוז תהליכים בבנק הזרע ומשתדלת לשמור על איפוק ולא לצאת בהצהרות. לאחר תקופת מה של טיפולי פוריות, קצת לפני יום הולדתה ה- 48, היא הופכת, לראשונה בחייה, לאמא גאה לזוג תאומות. "כולם היו מופתעים מאוד" היא מודה כשאני שואלת אותה על תגובת הסביבה "זה לא טריוויאלי שאשה בת 47 ובלי בן זוג נכנסת להריון. יאמר לזכותם של הקרובים לי שהם תמכו ועמדו לצידי במהלך ההריון כולו ועד היום. בלי התמיכה מסביב, קשה לי לדמיין איך הייתי עושה את זה".

אילנה מספרת שבאחד המקרים ניגשה אליה גננת מחליפה ושאלה אם היא הסבתא. "אני מתקנת את הטועים בהבנה ובגאווה ומספרת להם שאני האמא". טעות דומה מתקבלת בהבנה גם על ידי קרלוס בן 58, אב לארבעה וסבא גאה לשני נכדים. קרלוס התחתן  בנישואים שניים לפני כמה שנים עם חֶלי שהיתה רווקה וצעירה ממנו בעשרים שנה. שני בניו הבוגרים מהנישואים הראשונים היו כבר בשנות העשרים המאוחרות לחייהם כשהוא נישא בשנית. "זה היה בלתי צפוי אך החיים זימנו לי את חלי ומהרגע שהחלטנו להתחתן ידעתי שזו עסקת חבילה שכוללת עוד ילד אחד לפחות". במהלך השנתיים האחרונות נולדו לקרלוס 2 בנות קטנות וכשאני מקשה ושואלת אם יש עוד בתכנון, הוא צוחק, מפחד לצאת בהצהרות או כפי שהוא מיטיב לנסח "אין לדעת, האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק".

קרלוס מספר שהסביבה הקרובה הרימה גבה לנוכח הידיעה על ההריון: "כבר הייתי סבאל'ה – לבן הגדול כבר היה ילד משלו ולמרות שהם הבינו שזו אפשרות כי חלי עוד צעירה יחסית ורוצה ילדים משלה, היתה להם הפתעה. כיום, כשהנכד השני שלי והבת הקטנה שלי באותו גיל, אנחנו צוחקים על זה ואפילו מעבירים בינינו בגדים".

אמא בהפתעה

החידושים הטכנולוגיים לצד פתיחות ומודעות גדולה לנושא, הם חלק מהסיבות שגורמים להורות המאוחרת להיות כל כך נפוצה. הסטטיסטיקות מלמדות שאחרי גיל 40 סיכויה של אישה להרות עומדים על 5 אחוזים בלבד ואלה הולכים ויורדים מידי חודש. משביתי השמחות ומבקרי ההורות המאוחרת מוסיפים לטעון שהפרסומים על ידועניות דוגמת מדונה שילדה את ילדה הראשון בגיל 42 או קרלה ברוני בת ה -43 וההריון המתוקשר שלה יוצרים אשליית פוריות שמאוד רחוקה מן המציאות, בה מרבית ההריונות המאוחרים הם תוצאה של התערבות רפואית ולעיתים אף של תרומת ביציות.

כדוגמה הפוכה דווקא, ניתן להביא את המקרה של טל. טל היתה בת 44 , אם לשתי בנות ( 6 ו 9 ) כשגילתה להפתעתה שהיא שוב בהריון. היא מספרת שעם שתי בנותיה הגדולות נאלצה לעבור טיפולי פוריות במשך  שנים בטרם הצליחה להרות ולכן האופציה להיות בהריון נוסף ואחרי גיל 40, נראתה לה מופרכת. "כבר חיינו  בהשלמה עם העובדה ששתי ילדות בריאות זה מספיק ולא היה לנו – ובמיוחד לי – הכוח להתחיל שוב בטיפולי פוריות מתישים. מי היה מאמין שאחרי גיל 40 כשהפוריות בצניחה משמעותית ועוד בלי טיפולים, אכנס להריון". למרבה ההפתעה היא מספרת כי גם ההיריון היה קל מההריונות הראשונים כיוון שכבר התרגלה שאחרי גיל 40 ישנם כל מיני מיחושים שלא הכירה קודם לכן. "לפחות בהריון היתה לכל המיחושים האלה הצדקה פיזיולוגית" היא מוסיפה משועשעת.

הורות אחרת

הורים אחרי גיל 40 מגיעים להורות עם ניסיון חיים עשיר יותר, בגרות ושלוות נפש שהורים צעירים לעתים חסרים בהם. מבחינה כלכלית הם לרוב "מסודרים", חיים בדירה משלהם ואפילו מצליחים לראות באופק את סוף המשכנתא ומועסקים בתפקידים בכירים יותר מהורים בני 20-30 . למרות זאת, חלק מההורים איתם שוחחתי שיתפו שאצלם העניין הכלכלי הוא עדיין סוגייה לא מבוטלת בגידול הילדים. אילנה, שיתפה בפחד קיומי אמיתי באשר למסוגלות העתידית שלה לכלכל בכבוד את בנותיה: "אני אומנם עובדת עירייה ויש לי תפקיד נוח ותנאים טובים ובכל זאת אני בחרדה יום-יומית". טל משתפת שהרצון לתת לכל ילד כמה שיותר בא לעיתים בסתירה עם היכולות הכלכליות, גבוהות ככל שיהיו. קרלוס חושף את משנתו בעניין החומרי וטוען שבעבורו הפך הכסף, ברבות השנים, לאמצעי בלבד. "אני משתדל להשקיע בלימוד, בחינוך ובהכנה שלהן לחיים ולאו דווקא בחסכונות עתידיים".

המצב הכלכלי הוא רק נדבך אחד בהבדל בין הורים צעירים להורים בוגרים יותר. לבגרות יש גם משמעות ביחס להורות ולילדים בכלל. "עם הגדולות שלי הייתי מאוד לחוצה", מנסה טל להסביר את ההבדל, "היום אני יודעת לקחת בפרופורציה כל דבר וסומכת הרבה יותר על האינסטינקטים שלי".

קרלוס מספר על חוויית הורות מדהימה, שקטה ורגועה ובטוח שלגיל, בעניין הזה יש השפעה מכרעת." אם חשבתי לתומי שחלי תגדל את הבנות ואני רק אלווה אותן מהצד, טעיתי בגדול. בסוף היום, אם הקטנה עוד ערה, אני לא מצליח להרדם ומרגיש צורך להיות איתה עוד ועוד ולא משנה כמה אני עייף ובבוקר, אני זה שלוקח אותה לגן ויש לי תמיד מה להגיד, אפילו בעניין התאמת הצבעים של הבגדים".

אילנה מספרת מבודחת על חברותיה בגילאי 50 שהן כבר סבתות לנכדים והן נפגשות אחר הצהריים כשהן עם הנכדים והיא חובקת את בנותיה בנות השנתיים. "אמנם אני כבר לא בחורה בת 20 והכושר הפיזי שלי כבר לא כמו שהיה אך אני משתדלת לתפקד ולהתרוצץ אחריהן בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי צעירה בשלושים שנה".

שלושת המרואיינים שלי אמנם מדגישים את רגעי האושר שלהם עם ילדיהם, אך הם מודים כי ישנם גם ויתורים שנאלצו לעשות מטבע הדברים. טל מודה כי היתה מעדיפה להתחיל את כל עניין הילדים הרבה יותר מוקדם. גם החברים, היא מספרת, כבר מזמן בענייני בר מצוות ופנויים יותר לחיות את חייהם, לנסוע לחופשות ולהשקיע בזוגיות. "אמא שלי בגילי כבר היתה הרבה אחרי החיתולים והפיפי-קקי ואני רק בהתחלה. בגילי הייתי רוצה כבר לישון טוב יותר בלילה ולחזור ולגלות מחדש את בעלי ואת הזוגיות שלי".

אילנה מספרת כי כרגע היא משהה את עניין הזוגיות וקורסי המקרמה אותם היתה רוצה לעשות, בשל גילן הצעיר של בנותיה, אך היא מבטיחה שכשהבנות תגדלנה מעט היא גם תשוב ותחפש את הנסיך שלה ואת סוסו הלבן.

כשחבריו של קרלוס בני ה -50 וה- 60 כבר נהנים מהנכדים ומנפלאות הגיל, הוא עוד מתעורר בלילה ומחליף חיתולים. הוא מספר על חסכים בטניס שהיה נוהג לשחק אחת לשבוע ובבילויים. "בשל גילן הצעיר של הבנות וההפרש הזעום בינהן, אין זמן להשקיע בזוגיות וכך קורה שהמפגשים היחידים עם אישתי הם בשעות הקטנות של הלילה, במסדרון, כשאני בדרך לבת שבוכה ואישתי בדיוק חוזרת מהמטבח עם בקבוק חלב עבור הבת הקטנה". ובמבט לעתיד, קרלוס משתף: "אני מקווה להיות נוכח בחייהם של ילדיי כמה שיותר שנים ובעוד 18 שנה, כשהבנות שלי תתגייסנה לצבא, אני מקווה שעוד אוכל ללוות אותן לבקו"ם בלי מקל הליכה".

מה הטיפ החשוב ביותר שהיית נותנת להורים שמחליטים להביא ילד אחרי גיל 40?

"הילדים הם לגמרי לא הסיפור" משיב קרלוס "הכי חשוב זה להתחתן מראש עם מישהי או מישהו שאוהבים והילדים, בכל גיל, הם רק עוד חלק מהמכלול המשפחתי".

העצה הפרקטית של טל שהחלה בעקבות ההריון להכנס לכושר ועושה כיום יוגה באופן קדחתני היא  לשמור על כושר פיזי ומנטלי בכל גיל, על מנת לנטרל את השפעות הגיל ומוסיפה: "הריון זו שמחה גדולה בכל גיל ובכל שלב. כדאי לקבל בחיוך ובאהבה את שמזמנים החיים עבורנו".

כך תגיעו מוכנים להורות המאוחרת:

• אם כבר יש ילדים גדולים בבית, רצוי לשתף גם אותם בתהליך ובחוויות ולהכין אותם מבעוד מועד להצטרפותו של העולל החדש. שיחה משפחתית כנה ופתוחה בה מעלה כל אחד מבני המשפחה את הרהוריו, חששותיו וציפיותיו יכולה בהחלט להיות דרך טובה לדבר על העניין.

• אם זו הפעם הראשונה בה תהפכו להורים, נסו לשוחח עם חברים אחרים, בני גילכם, שהפכו הורים לאחרונה. כך תוכלו להציף את הדילמות וההתלבטויות ולשתף בהתרגשות.

• נסו לרפד את עצמכם בסיוע קרובים, בייביסיטר או אחר, אותם אולי תצטרכו אחרי הלידה.

• בחלק גדול ממרכזי ההדרכה וההורות תוכלו למצוא סדנאות והרצאות שיסייעו לכם להתכונן מראש, להעלות את הדברים ולשוחח על התהיות, ההתלבטויות והחששות במקום מכיל ומאפשר ובנוסף, תוכלו להכיר "חברים למסע".

• שתפו ודברו גלויות על הנושא בינכם לבינכם וגם עם חברים ואם עולה הצורך, פנו לאנשי מקצוע שיוכלו לעזור ולהדריך.

• נסו לערוך מראש רשימת דברים שחשוב לכם להמשיך ולשמר לאחר הלידה כגון: חוג מקרמה, חוג טניס שבועי או קריאת ספרים, כדי שאחרי הלידה תזכרו לפנות זמן גם לדברים האלה.