גל ילודה ענקי שוטף את סביבתי הקרובה בתקופה האחרונה. שלא לומר צונאמי. זאת סיבה מעולה עבורי וטריגר חסר תקדים להחזיר את חובי לחברה ולפרוץ את מעגל השתיקה באשר לתקופת ההסתגלות הפוסט לידתית. אפשר להיות יותר אותנטיים ולקרוא לפוסט הזה גם "פוסט טראומה", כזה שלא מדברים בשבחו. מי שמכיר אותי היטב יודע שאני לא נשארת חייבת – ואלה הדברים שבטח היו מספרים בקורס הכנה לילד ראשון, אם רק היה כזה.
אז לאלה מאיתנו המחרישות את הסוד ולכל אלה המתכוננות בקדחתנות לקורס הכנה ללידה ולאושר האוטופי שלאחריה, עד שהן לא מוכנות לשמוע משהו אחר, לא כל שכן – להקשיב. בטוחות שאצלנו זה יהיה אחרת, הרי כבר לפני 20 שנה, בבייביסיטר של שעה וחצי לילד בן 7, זה בא לנו ממש בקלות. אז ילד? עכשיו? קטן עלינו. אז זהו שלא.
אני לא מתיימרת לדבר על דיכאון אחרי לידה. עליו כבר מדברים בגלוי בכל מקום, כל הזמן. רציתי לתת במה גם לאחיו הקטן – הדיכדוכון ה"פשוט" והאותנטי, זה המשלב כאב פיזי של גוף רצוץ ושסוע המשווע לשעות שינה ונפש הורמונלית שדוהרת על רכבת הרים פראית לעבר האופק. עליו, הדיכדוכון, הוטל כנראה צו איסור פירסום. לא עוד.
חופשת לידה – הצד האפל (הכיני עצמך לגרוע מכל ובמקרה המעולה – תופתעי לטובה):
- בגזרת הגוף, אל תתפסי מופתעת: רק בטלוויזיה התינוק יוצא מהבטן כשהוא כבר מכיר על בוריים את רזיי ההנקה! במציאות, האינסטינקט הטבעי והמופלא הזה לוקח לא מעט זמן, התכווצויות וכאב. הגודש, פצעי הנקה, התפרים ורחמנא לצלן, גם הטחורים, משווים כל אלה לגופך תחושה של מחלקה גריאטרית קטטונית וכשאלה מלווים בחוסר שעות שינה ובהורמונים מטורפים שרוקדים לך זומבה בגוף, זה רק עניין של זמן עד שהבכי הראשון יגיע והוא יגיע. זה חלק מהדיל. קבלי אותו בהבנה, כמה שבועות וזה מתחיל להשתפר.
- נפש האמן המיוסרת שלך זקוקה לזמן הסתגלות. בינתים, מותר לבכות ואפילו רצוי. זה מנקה את העיניים. תחושות כמו "למה זה היה טוב" או "למה, לעזאזל, הייתי צריכה את זה", יתחלפו בהמשך בצעקות "הצילו" או "אמא לא כאן" וגם זה, מה לעשות, לא כתוב בשום ספר הורות אך נמצא תחת הקטגורייה של "הכל כלול".
- רק אצל אחרים:
- יוצאות מחדר לידה עם הג'ינס מהתיכון.
- העולל יישן מיד עם צאתו מהרחם ולמשך הימים הקרובים ויצטרכו להעירו בכוח כדי שהקטן יאכל. סבירות גבוהה שאת תהיי מאלה שתינוקן מתעורר כל שעה- שעה וחצי. דברי עם מרפי.
- הוא יישן כמו תינוק כשהן יושבות בבית קפה וממשיך לישון גם כשמגיע האוכל.
- צרת רבות – החברות שילדו איתך משדרות עסקים כרגיל? זה חלק מהתרגיל. ואת? בלית ברירה אוספת את שרידי האדם שנשארו ממך אחרי הטחורים, תפרים, פיסורה, גודש ושאר רעות פוסט לידה ומנסה להיכנס לג'ינס מהחודש החמישי שעוד נראה עלייך נחמד, כדי לצאת למפגש האמהות השבועי. תתכונני, שלא תגידי "לא ידעתי", כולן שם ישנות מעולה בלילה והקטנים?! חייכנים ומתוקים וישנים רצוף עד הבוקר. אז אני כאן להזכיר לך שכולן, אבל כולן, ללא יוצא מן הכלל, סובלות מעייפות כרונית, שעות מצוקה לא מבוטלות ולפעמים בשקט בשקט ובלי מילים, מחכות בקוצר רוח לאמא של הילד שכבר תבוא לאסוף אותו ותגאל אותן מהבייביסיטר הניצחי הזה. צרת רבות רבע נחמה. יופי נחמה.
- אין הוראות הפעלה – ותאלצי ללמוד לבדך ולהפעיל את כל היכולות האוטודידקטיות שלך לעניין כדי להסתגל למציאות החדשה וללמוד לתפעל את הצעצוע המורכב הזה שהגיע היישר מהיצרן – בלי שום חוברת הפעלה. אל דאגה, הלם הקרב שלקית בו יחלוף לאיטו, גם המשקל העודף ייעלם, עוד יותר לאיטו וכבר ממרום אימהותך לילד בן שבועיים-שלושה, הדברים יתחילו להראות אחרת לגמרי.
קצת פרקטיקה:
1. אם כבר עירה אז שיהיה בתנועה – תהיי עירנית לצרכייך שלך. רפדי את עצמך בכל עזרה נדרשת מבעוד מועד. שרייני מישהו שאוהב אותך ואוהב לא פחות לבשל ואם אין כזה בנמצא, רימזי לקרובייך שחמג"שיות טייק אוואי מקאם סון, ספגטים או אחר, הם רעיון מקורי ומועדף למתנה. גם מתנות כדוגמת עוזרת לשבועיים הראשונים, יועצת הנקה או בייביסיטר בתשלום שתאפשר לך לנוח או להיות עם הילד הבכור, הם רעיונות למתנה פרקטית.
2. נסי לנצל את זמני השינה של תינוקך והשלימי שעות שינה בעצמך. הכביסות, הניקיונות ומיני התעסקויות אחרות יישארו במקומם. באחריות. את לפחות תהיי הרבה יותר עירנית ואופטימית אחרי תנומה קלה.
3. אחרי שבועיים – שלושה ואם טרם יצאת מהבית בלי עגלה, עשי זאת! השאירי את העולל עם בן זוגך או עם סבתא וצאי לשתות קפה עם חברה! זה מסייע למילוי מצברים ותאמיני לי, הוא יסתדר מעולה בלעדייך. אה וטיפ חשוב: אל תתקשרי כעבור רבע שעה לשאול אם הכל בסדר. אם יהיה עדכון מעניין מהזירה הביתית, את כבר תדעי.
4. לוח משמרות: נסי לתאם מראש עם בן הזוג כמה חופשה הוא ייקח לאחר הלידה ומתי יחזור הביתה בערבים בתקופה הראשונה. אם טרם הנהגתם "יום אבא" – יום בו אבא חוזר הביתה בארבע כדי לבלות עם ילדיו, זה הזמן לעשות כן. ברוב הארגונים והחברות הגדולות זה כבר מונח ידוע ומוכר והיישום פשוט להפליא – שיחה עם הממונה והוספת האירוע בצורה יזומה בקלנדר ביום ובשעה קבועים למשך התקופה הבאה. כדי שגם המערכת תתחיל להתרגל לעניין.
5. ללמוד להתנהל בסינרגיה – כל בוקר ובטרם יוצא בן זוגך לעיסוקיו, צאי את מהטרנינג ופנקי את עצמך באמבטיה מרגיעה. הרבה יותר נעים ומעורר להתחיל את הבוקר הסתור באמבטיה טובה ומרעננת מאשר בטרנינג עם ניחוחות הפליטה מאמש ומבלי שהספקת לצחצק שיניים.
6. הייאוש ייעשה הרבה יותר נוח אם רק תדברי עליו – כי מעבר לכיף, לחיוכים ולצ'קים מכל עבר, גם הוא חלק נכבד. תני לו ביטוי. חשוב שגם בן הזוג יהיה עם אצבע על הדופק (ולא של התינוק, לו יש בייביסנס). אם ימי הבכי יהפכו, חלילה, לדיכאון שמצריך טיפול, הוא יהיה זה שיוכל לתפוס את המושכות, ולגרום לך לקבל סיוע מקצועי. אז שתפי.
7. שחררי! זה מופנה אליך כי לרוב זו את שמגנה יתר על המידה ומעירה לכל הסובבים אותך איך להחזיק ומתי. "לא ככה. כן אחרת. כואבת לו הבטן. תחזיקי לה את הראש. תעשה ככה, יש לה גזים…" אם את מרגישה שיש לך הערות או ביקורת בונה לכל הסביבה כשזו באה במגע עם העולל – תלמדי להרפות. לא צריך להעיר כל הזמן ועל כל נושא ואם עדיין קשה לך, פשוט תלכי להתקלח בזמן הזה או לעשות משהו מועיל אחר ותני לבעל, אמא, חמות להתחבר כל אחד בדרכו ולא תחת עינך המפקחת והמבקרת. הי, אל תשכחי שחמותך גם גידלה לפחות ילד אחת לתפארת– תני לה קרדיט.
8. מאחורי כל אישה מצליחה עומדת אמא שלה (וחמותה) – תיאום ציפיות מקיף טרם הלידה יעשה פלאים לקשר. חישבי עם עצמך והעבירי לאמך/ חמותך ולא בטלפתיה: האם את רוצה אותה לידך בעת הלידה או האם תודיעי לה טלפונית מיד לאחריה. האם היית רוצה שהיא תבוא לישון אצלך ולסייע מקרוב או שתבוא לבקר בשעות נוחות ובתיאום מראש. שתפי באיזה סוג של עזרה היית שמחה להסתייע. למשל, אם בן זוגך היקר יהיה בחופש בשבוע שלאחר הלידה, תוכלי לבקש ממנה שאת ימי החופש שלה תיקח החל מהיום השמיני ומיד אחרי שבן הזוג חוזר לעבודתו. כך תוכלי לקבל עזרה אופטימלית ולהימנע מאי הבנות קטנות ומיותרות.
9. ובאשר לרגשות האשמה. מישהי אמרה לי כשהפכתי לאמא בפעם הראשונה שעם כל אמא חדשה, נולד גם שק ענק של רגשות אשמה שלא נעלם לעולם. הוא גם שלך וככל שתקדימי לתת לו מקום של כבוד לידך הוא לא יעיק עליך.
אז קורס ההכנה שלי לילד ראשון בטוח היה מתחיל בסעיף 9. כך או כך, עכשיו זה גם מתועד ולכולכן, חברות כורעות ללדת יקרות שלי ולאלה שעוד יבואו אחריכן – שיהיה בקלות! ובבקשה, תעבירו את זה הלאה ולפחות – תשתפו.
בכל שאר הזמן – ילדים זו באמת שמחה גדולה 🙂
פוסט מעניין. אהבתי …
אצלי זה הלך קצת יותר בקלות, לשמחתי.
בטח שאצל גדעון היה יותר קל.. כי אשתך כרעה ללדת ולא אתה..
בטי, זה סוג כזה של הומור. פתאום נפל לי האסימון שאפשר גם להגיד קרעה ללדת וזו לא תהיה טעות 🙂
וואלה. לא חשבתי עלה. יכול להיות שזו הסיבה?
כהרגלך בקודש, פוסט שנון, מצחיק, מרגש, כתוב לעילה ולעילה, מועיל ומהמם. נהניתי מכל מילה. אין כמוך! אני הייתי מציעה לך להעביר קורס כזה וגם הייתי מהראשונות לבצע הרשמה.
הפוסט הבא- מה זה השטויות האלה חבילת לידה ומה באמת צריך. תודה.
תודה לך. חשבתי עליך רבות כשכתבתי את הפוסט הזה 🙂
כתבת נפלא, כרגיל. הייתי מוסיפה רק שהמושג "חופשת לידה" זה המצאה של גברים. אולי המונח "פגרת לידה" הולמם יותר – תרתי משמע.
בתי היקרה
אני גאה בך,בתבונתך, בדרך שבחרת להציג את הנושא, ובאופן כתיבתך המעורר השראה.
יישר כח אוהבת אותך
אמא.