לפני מספר שבועות נפגשתי עם יעל. או בשם ה"במה" שלה יעלי. לא, לא ההיא, מישהי אחרת. שמודעת, שלא מודעת ובעיקר שמשתפת הרבה, בכל תחום וכל הזמן. כזאת שמציפה בפרטים, סוחפת. נפגשנו בבית קפה קטן ושכונתי. רצינו מקום שקט, לא גרנדיוזי, שנוכל לדבר. יעלי אוהבת "ספייס" וגם אוהבת לדבר. היא מדברת בקצב מסחרר של 80 מילים לדקה, יותר מהר מקלדנית בבית ... קרא עוד...
כותב הפוסט דקר ליבנת, 33, הוא מורה לספרות ולשון בתיכון בשעות הבוקר. בערב הוא רוקיסט, כותב, מלחין, שר ומנגן בהרכב הפרטי שלו וכבר הוציא דיסק מצליח בשם "חטאים". בין לבין, הוא כתב במקומון ושדרן רדיו לעת מצוא. לאחרונה התרווקתי לאחר מערכת יחסים רצינית ואוהבת. לאחר המשבר הראשוני, השני והשלישי וכמה ביקורים בהולים באשפוז יום בשלוותה, ניסיתי להביט בחצי הכוס המלאה, ... קרא עוד...
"היא לא דומה לאף אחת אחרת, לאף אחת שעוברת ברחוב", השיר לא מרפה ממני ולא, היא לגמרי לא דומה, היא בהחלט אחרת. כמו כולנו, דומים ושונים כל כך. היא כבר לא נערה והיא יודעת הכי טוב מה נכון לה. כל החיים אמרו לה "תהיי כמו כולם. תעשי, תלמדי, תתחתני ותלדי. אל תשאלי שאלות. ככה. כי צריך. כי אמא רוצה לסמן ... קרא עוד...
רוב רובו של הגזע האנושי בכלל ורובנו, נשים הרודפות אחרי הזנב של עצמנו, על שלל מטלות וטרדות היום-יום בפרט, נוטות לוותר לעצמנו לא מעט וכמו כל דבר גדול, גם ויתור עצמי מתחיל בדברים הקטנים, במילים שאנחנו בוחרות להשתמש בהן כשאנחנו מתארות סיטואציה או מסבירות לאחרים ובעיקר לעצמנו – "למה". וכמו כל דבר בו אנחנו אלופות, כך גם בתירוצים. אז ... קרא עוד...
החיים נוחים, פשוטים, מינימליסטיים ובטוחים. מי בכלל צריך אישה? בגיל 46, עשר שנים בתוך הגרושים, אני כבר לא ממש זוכר איך זה להיות נשוי, איך זה לחיות עם אישה, אני ברשות עצמי. ללא שותפים. לטוב ולרע. הכול מתוקתק. הכול בשליטתי. קשה אבל מהודק. תפור על מידותיי ועל שגיונותיי. אני עושה רק את מה שאני רוצה וחשוב מכך- לא עושה מה ... קרא עוד...