בעקבות גל המכתבים העצמיים ששוטף את המדיה הכתובה ובעקבות הגל של אלון (אלון גל) והקואוצ'ינג, שכידוע לא פסח גם עליי והביא איתו כמה חברים טובים לדרך וערימות של תרגילים מעולים לחיים, החלטתי לתת לעצמי מתנה לגיל 38. כן, כן, מתנה לעצמי. אמנם, אני לא חסידת המתנות, אוהבת לתת, פחות טובה בלקבל. למה? כי זה מביך ומחייב ולרוב גם מאולץ וסתמי ... קרא עוד...
לפני מספר שבועות נפגשתי עם יעל. או בשם ה"במה" שלה יעלי. לא, לא ההיא, מישהי אחרת. שמודעת, שלא מודעת ובעיקר שמשתפת הרבה, בכל תחום וכל הזמן. כזאת שמציפה בפרטים, סוחפת. נפגשנו בבית קפה קטן ושכונתי. רצינו מקום שקט, לא גרנדיוזי, שנוכל לדבר. יעלי אוהבת "ספייס" וגם אוהבת לדבר. היא מדברת בקצב מסחרר של 80 מילים לדקה, יותר מהר מקלדנית בבית ... קרא עוד...
נולדנו באותו יום, באותו מקום, באותה שעה. היא ואני, אני והיא ועוד זוגות-זוגות של אנשים. דואליות אינסופית של תאים ורקמות ומחשבות. בריות. אני הייתי בת יומי והיא, המקבילה שלי, נולדה בת שמונים, בדיוק כמו בראד פיט בסרט "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" ומאז אנחנו יחד, חיות בסימביוזה מושלמת, מפתחות יקומים מקבילים, נוגעות, לא נוגעות. תמיד שם, כתאומות שהופרדו בלידתן. אני ... קרא עוד...