רבות הפעמים בהן אני עוצרת שנייה לפני שאני זורקת משפט לאחד מילדיי או לוקחת אוויר אחרי נאום-הטפה למי מהם ותוהה ביני וביני "האם זאת האמא שחשבתי שאהיה?" כילדה, היה לי לגמרי ברור אלו דברים ארצה להנחיל לילדיי ומנגד, היו משפטים הוריים כמו "תלבשי סוודר כי קר לי", "אם לא תאכלי לא תקבלי קינוח" ורבים אחרים שפשוט הבטחתי לעצמי שלא אומר ... קרא עוד...
אני לא מתיימרת לכתוב פוסט דביק על אמהות, לא הפעם. גם לא על הציפיה, על התחושות, החוויות והמשמעות. לא על היחסים שלי עם האמא הפרטית שלי שהשתנו פלאים וקיבלו תפנית דרמטית, פנים נוספות ורבדים חדשים אחרי שנולדו ילדיי שלי. בנוסף לכל הלאווים, גם לא תשמעו אותי אומרת משפט כמו "תמיד חלמתי להיות אמא" פשוט כי אני כבר לא זוכרת על ... קרא עוד...
"היתה לי המיטה המקושטת ביותר בבית היולדות באותו שבוע, אבל הדבר שהיה חסר לי יותר מכל, היה התינוק שלי…" "תלחצי, את לא לוחצת לי. היא לא יודעת ללחוץ!!! נו, תלחצי, אני אומרת לך ללחוץ ואת מכניסה אותו עוד יותר פנימה. את הורגת את התינוק שלך! נו, תלחצי!!!" ככה נשמעה הלידה של יונתן. אחסוך מכם את התיאורים הגרפיים, איך ישבה עלי ... קרא עוד...
אנחנו חיים בקצב חיים מסחרר. בין אם אנחנו מודעים לזה ובין אם לא. קצב הארועים, האינטראקציות הרבות: בבית, בעבודה, במשפחה, עם החברים, בכביש, בסופר. הדרישות, הציפיות, ההצלחות, האכזבות, הכשלונות, התלונות, הרצונות, המאווים ועוד אינסוף דברים, מעמידים בפנינו עומס וקשיים בלתי נמנעים. אנו נעים ממצב אחד לאחר ללא הרף, פועלים מתוך מצב של "אוטומט" ולא עוצרים לרגע להבין מה קורה איתנו. ... קרא עוד...
מכתב מיומנה של אמא לילד שהתחיל ללכת זה עתה: "הצעד הזה, לפני שסוליית הנעליים נשחקת במגע עם האספלט החם, בטרם יצעדו הרגליים הקטנטנות מאות מליוני צעדים כחלק משגרת היום- יום, מדהים איך בדבר כה ראשוני יש גם סוף" רגל קטנטנה ועירומה, אצבעות שמנמנות נצמדות אל סרגל. נעלי צעד ראשון. שלשום קנינו לך את זוג הנעלים הראשון. ישבת על סבא, חושש ... קרא עוד...