"הנה הצטרף תינוק חדש ומתוק למשפחה… ואת? מסוממת, מעורפלת ובעיקר מרגישה כאילו זה עתה נדרסת על ידי טנק מרכבה ממש רגע לפני שנדחקת למסחטת מיצים ענקית. הכל נראה מהמם ואז כשאת מתחילה לאט לאט להתאושש, את מגלה שהגרוע מכל עוד לפניך" הנה הצטרף תינוק חדש ומתוק למשפחה. בבית החולים זה נראה נורא פשוט. ישן, אוכל ובעיקר מפזר מתיקות לכל עבר. ... קרא עוד...
אין כמו ריצת בוקר משחררת בבוקרו של יום ראשון. היא אמנם כרוכה ביקיצה מאוד לא טבעית בשש וביציאה חרישית מהבית כשכל דריו עוד ישנים ובכל זאת, לקראת הקילומטר השישי כשהצלחתי להתעורר ולהיות ספוגה בנוזליי באופן סופי ומוחלט, זה קרה. לא ארוע מאוד דרמטי ובכל זאת, מספיק כדי להעסיק אותי בארבעת הקילומטרים הנוספים ולאחריהם במשך שארית היום. תוך כדי ריצה קלילה ... קרא עוד...
אלה אחת הפעמים הבודדות שאני מרשה לעצמי להשתמש במילה "טבעונית". פשוט כי היא מגדרית מדי, ממתגת, תוחמת, משייכת, סטריאוטיפית קצת מעבר למה שאני מוכנה לקחת על עצמי. או אולי כי היא פשוט מחייבת ואני לא מאוהביי המחוייבות, בטח אם היא לא מחוייבת המציאות 🙂 בשנה האחרונה, מאז הכתבה על טבעונות שכתבתי במעריב ("זמן השרון") ובזכותה הפכתי להיות צמחונית, אפילו די ... קרא עוד...
לפני תשע שנים הפכתי לאמא ובמשפט אחד אפשר לסכם "האמהות תפסה אותי עם המכנסיים למטה" – תרתי משמע. מצאתי את עצמי יושבת בבקרים מנענעת עגלת תינוק ביד אחת וכותבת שירים ביד השניה. ימים שלמים של דכדוך וגם של השראה במסגרתם כתבתי לא מעט הגיגים, פוסטים ושירים דביקים על הורות. הנה רק אחד מהם בשם המחייב "שחף" שנכתב כשהיית בת חודשיים. ... קרא עוד...
תובנות. תובנות. תובנות (לרגל יום הולדתי שחל לפני חודש). גיל 36 זה לא צחוק, איך שלא אנסה לסובב את זה. אני עוד רחוקה מגיל הבלות מצד אחד וכבר מזמן לא בת 18 מצד שני. אז נכון, הגיל הכרונולוגי הוא חסר משמעות והכי חשוב זה מה שמרגישים בפנים ועוד מיני קלישאות על המבט הנערי בעיניים ועל כך שאלה לא מזדקנות אף ... קרא עוד...
בניסיון כמעט נואש להתחקות אחר הגורל כתבתי, דיברתי, ביקשתי, אמרתי, התחננתי. יוק. כלום. גורנישט. אפס, אין תשובות, לא נפלו עליי השמיים ואיתם גם לא כל תובנה מרעישה אחרת ואפילו לא קיבלתי קצה קצהו של רמז קיומי מהייקום, כזה שינתב לי שביל או יראה לי דרך. חץ קטן, סימן, קורטוב, משהו?! האם צריך לעזור לגורל או אולי הוא זה המנתב אותנו ... קרא עוד...
אמנם לא טור טיפוסי אך כזה שנתבקשתי לכתוב לאחד האתרים המובילים והרי הוא לפניכם: כמעט בכל בית, לפחות פעם ביום נוצר אישיו סביב נושא האוכל לילדים, אז כדי לעשות קצת סדר בבלאגן יצאנו לבדוק מה כדאי ובריא לאכול בבוקר לפני שיוצאים לגן ולבית הספר? האם הסברה לפיה ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום היא לא יותר מאגדה אורבנית? ולספק ... קרא עוד...
חלוקת תפקידים שיוויונית זה הכי טרנדי/ פמניסטי/ פסוודו מודרני (כל התשובות נכונות). אבל האם זה ישים? לפני כמה ימים זכיתי להיות זבוב קטן על קיר בית העץ המוצב אחר כבוד במרפסת שלנו ושמעתי את בני בן השבע משוחח עם חברה, בת כיתתו, תוך כדי שהם משחקים ב"משפחה" (במילעל): הוא יצא לעבוד ונלחם ברעים ואילו היא, כמה צפוי, נשארה בבית עם ... קרא עוד...
סבא אליעזר שלי היה לוחם. לוחם שקט. הכל הוא עשה באצילות, ברוך ובשקט אינסופי. הוא היה בהגנה ולחם בכל מלחמות ישראל. כשבגר הפך למורה לנהיגה ולימים לבוחן (טסטר). כאלה מהזן הישן והטוב שחשב והאמין שזו המלחמה הפרטית שלו בתאונות הדרכים ובהפיכת הכביש למקום יותר בטוח להיות בו. הוא היה איש משפחה מהזן המשובח: אוהב, מחבק, מתבדח. העולם אצלו נחלק לשניים, ... קרא עוד...
בני אדם, בעצם אנחנו, ללא ספק ציפורים משונות. הכל אצלנו הפוך, תמיד עסוקים במה שאין: כשהילדים קטנים, רוצים שיגדלו כבר ואז כשהם גדלים מתגעגעים לריח מתקתק של תינוק. אנחנו מחכים שיתחילו כבר לדבר וכשהם מתחילים לדבר אנחנו משתוקקים לרגע אחד קטן של שקט. מנסים להרדים אותם וכשהם נרדמים, מתחשק להכוויץ'. בקיץ מתגעגעים לשבת מול האח הבוער או מתחת לפוך עם ... קרא עוד...