זוכרת רק מים. כל כך הרבה מים מקיפים אותי עד כי נדמה שהעולם כולו הוא ים גדול ואמתני. אין לי אוויר. כל נסיון לקחת אוויר רק גורם לי לשקוע, מוריד אותי עוד קצת למטה. עפה לי הגומיה לשיער וכל גל שהגיע הכניס לי קווצות שיער לפה, לאף. זו הפעם הראשונה שהבנתי שכמויות השיער שלי הם לא יתרון, באופן מובהק. בגל ... קרא עוד...
יום הכיפורים תשל"ד. שעת חצות חלפה מזמן. מוקדם יותר הבוקר הקפיצו אותנו בחזרה לבסיס. פרצה מלחמה. כבר למעלה מארבע עשרה שעות שלא קמתי מכיסאי במעבדה, כל כולי שקוע בתיקון מכשירי קשר שאמורים לצאת מחר לחזית. האדרנלין דוחק ביעילות את העייפות אך בה בעת גם לא נותן למוחי מנוח. מחשבותיי מדלגות בחוסר שליטה בין הדאגה לאבי ששוכב באיכילוב נלחם על חייו ... קרא עוד...
אנחנו חיים בקצב חיים מסחרר. בין אם אנחנו מודעים לזה ובין אם לא. קצב הארועים, האינטראקציות הרבות: בבית, בעבודה, במשפחה, עם החברים, בכביש, בסופר. הדרישות, הציפיות, ההצלחות, האכזבות, הכשלונות, התלונות, הרצונות, המאווים ועוד אינסוף דברים, מעמידים בפנינו עומס וקשיים בלתי נמנעים. אנו נעים ממצב אחד לאחר ללא הרף, פועלים מתוך מצב של "אוטומט" ולא עוצרים לרגע להבין מה קורה איתנו. ... קרא עוד...
החיים נוחים, פשוטים, מינימליסטיים ובטוחים. מי בכלל צריך אישה? בגיל 46, עשר שנים בתוך הגרושים, אני כבר לא ממש זוכר איך זה להיות נשוי, איך זה לחיות עם אישה, אני ברשות עצמי. ללא שותפים. לטוב ולרע. הכול מתוקתק. הכול בשליטתי. קשה אבל מהודק. תפור על מידותיי ועל שגיונותיי. אני עושה רק את מה שאני רוצה וחשוב מכך- לא עושה מה ... קרא עוד...
לרגל יום האהבה המתרגש עלינו לטובה, יצא לי להרהר דווקא בנושא החמיות ומדוע הן דמות שאנחנו אוהבות לשנוא. בכל אגדה ישנה מכשפה רעה אחת, בעלת פלולה שעירה, שיער מוכסף וסתור, לעיתים גיבנת ומקל הליכה, לבושה ברישול, רוקחת תבשיל מורעל, מדברת לדמות שבראי וצוחקת צחוק מתגלגל למראֶה הנסיכה היפיפיה נכשלת כשלון חרוץ. בכל אגדה חייבת להיות הדמות שאנחנו אוהבים לשנוא, זאת ... קרא עוד...
לפתע את שמה לב שאת הפתקים מפעם, נוסח "מותק, סתם להזכיר שאני אוהבת…", מחליפים סמסים לקונים בסגנון: "תביא אותו מהחוג כשאתה חוזר ואל תשכח לקנות חלב לקפה של הבוקר" ובתגובה את מקבלת סמס: "אין בעיה, הילד עליי, אל תשכחי לשלם את הטסט לאוטו, חייבים להעביר טסט עד שבוע הבא". מה שקרה באמצע קרה גם במעבר ההדרגתי מהפפירוס הקדום לנייר של ... קרא עוד...
פורסם ב"פאוזה" בפברואר 2012 "מוזר איך בין שמש זורחת, לשמש שוקעת בים, לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם", אמר שלמה ארצי בשירו ושחר זכריה מקיבוץ אייל דווקא מרגיש שהתרופה נמצאת בידיו, הרבה יותר קרוב מכפי שרובנו יכולים לדמיין וטמונה בקשר של האדם עם בעלי החיים. "פעמיים כי טוב" – פעם אחת הוא מנהל חוות חיות אליה מגיעות חיות ... קרא עוד...
הכתבה פורסמה ב"פאוזה" ב – 20.12.11 האם הילדים הם סיבה מספיק טובה להשאר ביחד? אולי אנשים מוותרים מהר מדי על חלום ה"באושר ועושר עד עצם היום ההוא"? איך עושים את זה נכון, האם אפשר להפרד ולהישאר חברים וכמה עולה להתגרש? כל התשובות לכל השאלות. "הרי את מקודשת לי" – ככה זה מתחיל, הכל כל כך ברור ונוצץ ופשוט. חולפות כמה ... קרא עוד...
הכתבה פורסמה בפאוזה ב- 14.11.11 לרגל יום הקשיש הבינלאומי שחל באוקטובר, החלטנו הפעם לתת במה דווקא לזקני השבט שלנו, יותר נכון – זקנות השבט. לכאורה נראה כי רומיה וירדנה הן שתי נשים שונות לחלוטין: רומיה, ילידת תימן, היא אם לעשרה ילדים, שעבדה כרועת עיזים וזמרת בחינות. ירדנה לעומתה היא ילידת הארץ ממוצא רוסי, אם לשני ילדים שהקדישה את חייה לעבודתה ... קרא עוד...
הכתבה פורסמה בעיתון פאוזה בתאריך ה- 12.7.11 תמיד עניינו אותי מאחורי הקלעים של הקרקס הגדול, הנוצץ והכמעט בלתי אנושי הזה. סקרן אותי איך אנשים, בדיוק כמוני, יכולים כמעט לעוף, לשמור על שיווי משקל יוצא דופן כזה ולעשות להטוטים פנומנליים כמו לרוץ עם עיניים מכוסות על גלגל ענק שמסתובב במהירות. בתור ילדה, ניסיתי להציץ אל מאחורי הפרגוד הגדול כדי לראות שכל ... קרא עוד...