לפתע את שמה לב שאת הפתקים מפעם, נוסח "מותק, סתם להזכיר שאני אוהבת…", מחליפים סמסים לקונים בסגנון: "תביא אותו מהחוג כשאתה חוזר ואל תשכח לקנות חלב לקפה של הבוקר" ובתגובה את מקבלת סמס: "אין בעיה, הילד עליי, אל תשכחי לשלם את הטסט לאוטו, חייבים להעביר טסט עד שבוע הבא". מה שקרה באמצע קרה גם במעבר ההדרגתי מהפפירוס הקדום לנייר של ... קרא עוד...
בין אתמול ומחר בין לילה ליום מפרידה ממשות, משתקף לו חלום. בינו לבינה, בין אהבה ושנאה מתפזר ערפל, מתבהרת תמונה. בין כאן, בין כאן לשם כשמסתיימים ההרים ונגלה לו הים כשנדלק לי האור, כשניבט אליי אופק, כשאין לי אוויר, כשנגמר לי הדופק. כשבורחת אפילו ממני, אתה שם ועוטף, כל כך עוטף, אתה כמו ים וכשאין לי כוח להכיל אפילו את ... קרא עוד...
אין כמו ריצת בוקר משחררת בבוקרו של יום ראשון. היא אמנם כרוכה ביקיצה מאוד לא טבעית בשש וביציאה חרישית מהבית כשכל דריו עוד ישנים ובכל זאת, לקראת הקילומטר השישי כשהצלחתי להתעורר ולהיות ספוגה בנוזליי באופן סופי ומוחלט, זה קרה. לא ארוע מאוד דרמטי ובכל זאת, מספיק כדי להעסיק אותי בארבעת הקילומטרים הנוספים ולאחריהם במשך שארית היום. תוך כדי ריצה קלילה ... קרא עוד...
גדושים שקיות עייפות ותיקים. עמוסי חוויות, תמונות, רגעים. מקומות שייצרבו לעד בזכרון, מילים חדשות שיכנסו לג׳רגון. במקום המסויים בו קיץ וחורף מתערבבים שם השמש מאירה גם בערבים. קרניים חמימות מתערטלות עם ירח, הדשא של השכן נראה הרבה יותר ירוק, מחוייך ופורח. הטבע עם עצמו בסינרגיה מושלמת, חופש, סימביוזיה, דומה וזורמת. בלי וואי פאי זמין, סורגים על החלון, ילדים. נטולי חששות, ... קרא עוד...
אלה אחת הפעמים הבודדות שאני מרשה לעצמי להשתמש במילה "טבעונית". פשוט כי היא מגדרית מדי, ממתגת, תוחמת, משייכת, סטריאוטיפית קצת מעבר למה שאני מוכנה לקחת על עצמי. או אולי כי היא פשוט מחייבת ואני לא מאוהביי המחוייבות, בטח אם היא לא מחוייבת המציאות 🙂 בשנה האחרונה, מאז הכתבה על טבעונות שכתבתי במעריב ("זמן השרון") ובזכותה הפכתי להיות צמחונית, אפילו די ... קרא עוד...
כשנגמרות המילים ומתחילה מציאות בתפר הדק בין שכרון ללאות כשאנחנו נגמרים, שם אני מתחילה במקום בו חיבוק אמיתי מחליף כל מילה ואם עייפתי, רגליי יחפשו את המקום הבטוח בו, נטולת מסיכות, אוכל רק לנוח יודעת, אלה ידייך שילטפו את ראשי שומעת כל מילה, גם כשאתה חרישי הידיים רק מבקשות לדעת הלב רוצה אותך קרוב, הוא רק רוצה לגעת שתיקה תהומית ... קרא עוד...
לפני תשע שנים הפכתי לאמא ובמשפט אחד אפשר לסכם "האמהות תפסה אותי עם המכנסיים למטה" – תרתי משמע. מצאתי את עצמי יושבת בבקרים מנענעת עגלת תינוק ביד אחת וכותבת שירים ביד השניה. ימים שלמים של דכדוך וגם של השראה במסגרתם כתבתי לא מעט הגיגים, פוסטים ושירים דביקים על הורות. הנה רק אחד מהם בשם המחייב "שחף" שנכתב כשהיית בת חודשיים. ... קרא עוד...
תובנות. תובנות. תובנות (לרגל יום הולדתי שחל לפני חודש). גיל 36 זה לא צחוק, איך שלא אנסה לסובב את זה. אני עוד רחוקה מגיל הבלות מצד אחד וכבר מזמן לא בת 18 מצד שני. אז נכון, הגיל הכרונולוגי הוא חסר משמעות והכי חשוב זה מה שמרגישים בפנים ועוד מיני קלישאות על המבט הנערי בעיניים ועל כך שאלה לא מזדקנות אף ... קרא עוד...
בניסיון כמעט נואש להתחקות אחר הגורל כתבתי, דיברתי, ביקשתי, אמרתי, התחננתי. יוק. כלום. גורנישט. אפס, אין תשובות, לא נפלו עליי השמיים ואיתם גם לא כל תובנה מרעישה אחרת ואפילו לא קיבלתי קצה קצהו של רמז קיומי מהייקום, כזה שינתב לי שביל או יראה לי דרך. חץ קטן, סימן, קורטוב, משהו?! האם צריך לעזור לגורל או אולי הוא זה המנתב אותנו ... קרא עוד...
אמנם לא טור טיפוסי אך כזה שנתבקשתי לכתוב לאחד האתרים המובילים והרי הוא לפניכם: כמעט בכל בית, לפחות פעם ביום נוצר אישיו סביב נושא האוכל לילדים, אז כדי לעשות קצת סדר בבלאגן יצאנו לבדוק מה כדאי ובריא לאכול בבוקר לפני שיוצאים לגן ולבית הספר? האם הסברה לפיה ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום היא לא יותר מאגדה אורבנית? ולספק ... קרא עוד...